יום שלישי, 18 בפברואר 2014

האם ריטלין משפר את הציונים?



בשנים האחרונות, קיבלו התרופות לקשב וריכוז (הידועה ביותר היא הריטלין) מעמד של גלולות קסם בקרב המשווקים שלהן ואף בקרב הורים ואנשי חינוך. הורים רבים וגם אנשי חינוך תולים ציפיות רבות בילד מרגע שהוא מתחיל לקחת את התרופה, מצפים שהציונים שלו יעלו בצורה משמעותית לאורך זמן ושהוא יתחיל להיות בקצב הלמידה הממוצע של בני גילו ואף מעליו.
האם ציפיות אלו מוגזמות?
מחקר שפורסם 
במגזין Nature של קתלין שרף, מעמיד בסימן שאלה את ההנחה בדבר "גלולת קסם" ומציג מחקרים שונים שמערערים את המחשבה על השפעה חסרת גבולות של התרופות האלו. לאור מחקרים שונים שהיא מציגה שרף, טוענת שיתכן וההשפעה של התרופות לקשב וריכוז הם רק לסימנים ההתנהגותיים בלבד- להרגעה של ההיפראקטיביות ולהגברת היכולת שלהם להתרכז.
לפי מחקרים, לטווח הקצר התרופות יעזרו לבעיה החברתית של הילד, לבעיה ההתנהגותית שלו בכיתה, תשפר את היכולת שלו להתרכז בכיתה ואף רואים מעט שיפור בציונים לעומת ילדים שלא לוקחים תרופות. לעומת זאת, בהקשר של ציונים- לאורך זמן אין הבדלים משמעותיים בין ילדים שלוקחים תרופות לבין ילדים שלא לוקחים אותן. 
למה זה קורה? אחת ההשערות היא שיש תהליך פיזי כלפי התרופה שנקרא "סבילות"- הגוף מתרגל למינון של התרופה ולא מגיב באותה צורה לאורך זמן. השערה אחרת היא שהתרופות לא אמורות בכלל לשפר את הציונים אלא רק משפרות את היכולת של הילד להתרכז. כך או כך, ההבטחה- תנו לילד ריטלין ותראו תוצאות בלימודים מועמדת בסימן שאלה.
חשוב שנזכור שיש חשיבות וצורך בשימוש התרופתי אך חשוב שזה יעשה בצורה מושכלת תוך שילוב במערך תמיכה רב מערכתי ובעיקר לזכור שהתרופה היא אמצעי ולא המטרה. 
 

יום ראשון, 26 בינואר 2014

כיצד נוכל לעזור לילדינו לשפר את המיומנויות החברתיות(חלק א)?

 ילדים עם הפרעות קשב וריכוז פעמים רבות מתקשים ליצור קשרים חברתיים ולשמור עליהם. הורים רבים מאוד רוצים לעזור לילדיהם להשתפר מבחינה חברתית, אבל לא יודעים איך לעשות זאת. 
אז איך נוכל לעזור להם להשתפר?
הנה כמה אסטרטגיות לא מסובכות שתוכלו להיעזר בהן לעזור להם ליצור קשרים חברתיים ולשמור עליהם.

חלקו, הדגימו ותרגלו- דרך אחת פשוטה, היא ללמד  את הילדים בצורה ישירה מאוד התנהגות חברתית מתאימה ולהתאמן איתם על זה. אפשר להתחיל מללמד אותם איך לשמור על המרחב האישי של האחר, עד לממש ללמד אותם איך לדבר בצורה יותר מתאימה. לדוגמה ללמד אותם לומר "אנחנו יכולים לשחק במשהו אחר?" במקום לומר "זה משעמם אותי".  חשוב שתדעו שההתקדמות לא תבוא מיד, כדאי שתחזקו אותו על המאמצים שהוא עושה. זה לא קל לו.

תיווך בזמן אמת- אחרי שהסברתם לילדכם על התנהגויות חברתיות מתאימות ולא מתאימות, השתדלו להישאר בסביבה, אם יש צורך התערבו רגע לפני שמתחילה המריבה, על מנת למנוע את האכזבה. כמובן שככל שהילד מתבגר עדיף להשאיר לו להתמודד בעצמו, אבל עדיין כדאי להיות בסביבה קרובה כדי שהוא יוכל לדבר אתכם אם משהו קורה.

תנו לילדיכם מרחב פעולה נוח - ילדים עם הפרעת קשב וריכוז לעיתים קרובות מתנהגים בצורה שלא תואמת את הגיל שלהם, אלא מתאימה לגיל צעיר יותר. לכן פעמים הם מעדיפים לשחק עם ילדים שצעירים מהם, ככה הם יקבלו פחות פידבק שלילי ובנוסף כבונוס, הילדים הצעירים מהם יסתכלו עליהם בהערכה וככה יגבירו את הביטחון העצמי שלהם. עם הזמן בדרך כלל הם מצמצמים פערים ביחס לבני גילם ועם תרגול המיומנויות החברתיות הם יצליחו לשחק גם עם בני גילם בצורה טובה.

שתפו פעולה עם בית הספר- בית הספר מהווה חלק מאוד משמעותי מחיי הילדים. שוחחו  עם המורים ונסו ליצור שיתוף פעולה, ושאלו אותם אם הם יכולים לשלב גם עבודה קבוצתית בשיעורי הבית  ולחבר בעצמם את הזוגות בזמן שהם דורשים עבודות בית זוגיות או קבוצתיות. בדרך זו הילדים לא ירגישו שונים . בנוסף, עבודות בית קבוצתיות הן תמריץ טוב עבור הילד שלכם להתאמן על היכולות החברתיות שלו.

חיזוקים מעצמים – חשוב מאוד והכרחי לחזק כל שינוי, כל התנסות וכל מעשה שהילד מתנסה בו. ככל שתחזקו את ילדיכם כך תגבירו אצלנו את הרצון והנכונות לנסות ולהתקדם.

זכרו ! עשייה, התמדה ושיתוף פעולה מביאים לתוצאה הרצויה

יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

מבוגרים מאותגרי קשב ? 8 דרכים להגברת המוטיבציה !

אתם לא עצלנים ! כמבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז אתם שומעים פעמים רבות שאתם "עצלנים", "חסר מוטיבציה". אתם יודעים שזה לא נכון, כשהמשימה מעניינת אתם מגייסים את המוטיבציה ופועלים בקלות וביעילות, אך הבעיה כשמשימות הן שגרתיות ומשעממות אז קיימת הנטייה להתעלם או לדחות למועד מאוחר יותר.הנה מספר דרכים להתגבר על חוסר המוטיבציה, או לפחות למצוא דרכים לסיים משימות גם כאשר  לא ממש מתחשק 

1.הכר את עצמך -  יש אנשים שהם "אנשי בוקר" ואילו אחרים נוטים לבצע את העבודה הטובה ביותר שלהם בשעות אחר הצהריים או הערב (או באמצע הלילה.) ככל שתכירו את עצמכם ואת השעות הנוחות לכם לפעול כך תקלו על עצמכם במאבק מול הרצון לוותר .  
2. הכר את אויביך - ככל שתלמדו להכיר את הגורמים והדברים המושכים את תשומת ליבכם כך יש סיכוי לעצור אותם. למשל המכשיר הנייד, המחשב ושאר המכשירים גוזלי תשומת לב, לכן לפני שאתם מתחילים התנתקו לגמרי מכל גוזלי תשומת ליבכם על מנת לשחרר את עצמכם לשם השגת המטרה.
3. עוברים ממחשבה לעשייה? אין ספק שיש את כל הסיבות וההסברים למה לא לעשות, למה לוותר, למה אפשר לדחות, למה לא כדאי לעשות אבל אתם כבר יודעים שזה לא עוזר ולא עובד. די, במקום לחכות לרגע המתאים פשוט להתחיל! 
4. קביעת זמני ברזל -  הגדירו את משך הזמן שבו אתם מסוגלים להתמקד במשימה, משך הזמן שבו אתם לא מוותרים לעצמכם ולא עוזבים אלא עוסקים באותה משימה. השתמשו בשעון עצר ונסו בכל פעם לאתגר את עצמכם לזמן גדול יותר.
5. השלם מורכב מחלקים קטנים - לרוב ברגע הראשון כשעומדים מול המשימה, מיד נרתעים ולדחות מבקשים. אז לא! עצרו לרגע, קחו את המשימה הגדולה והמורכבת ופרקו אותה לחלקים או גורמים. תתחילו עם הקל לכם על מנת להניע את התהליך ובכך תגבירו  את המוטיבציה.   
6. השניים עוזרים מהאחד -  אם נודה על האמת המוטיבציה הפנימית לא משהו ויותר מכך כשהמשימה נתפסת כמשעממת לכן עדיף למצוא חבר, שותף על מנת לעשותה בצוותא. פעמים אפילו רק לבקש ממנו שיתעניין מדי פעם בהתקדמות, שיעזור להזכיר וגם עידוד לא יזיק.  אפשרי להשתמש בדואר אלקטרוני, מסרונים ושאר ערוצי התקשורת.
7. גיוון ומעבר בין משימות - האויב הגדול הוא השעמום, לפעמים ישנן משימות ארוכות, מפרכות ומייאשות, על מנת לא להישבר ולהתייאש חשוב להכניס גיוון, למשל לשלב בין לבין משימות שגורמות לכם לסיפוק, משימות שמשמחות אתכם וקלות לכם. אולם לא לשכוח שהן רק נועדו ליצירת "הפסקות" ויש לחזור למשימה המרכזית.
8. הלחץ לפעמים מסייע -  מבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז מגלים שהמוטיבציה והעשייה מתגברים ככל שתאריך היעד מתקרב. לכן לפעמים כדאי באופן יזום להכניס את עצמכם לסוג של לחץ על ידי קביעת תאריך יעד (קרוב יותר) לסיום המשימה.   

אמונה, השקעה והתמדה מביאים לשינוי ולהצלחה !

יום שני, 16 בספטמבר 2013

בולעים צפרדע ומחייכים כל היום

מארק טווין אמר "אם בלעתם צפרדע לארוחת הבוקר שאר היום יעבור כמשב רוח קל". 

כמאותגרי קשב אנו נוטים לדחות מטלות ומשימות, בעיקר מטלות שאנו לא "מחבבים". אנחנו מספרים לעצמנו סיפור ומשכנעים את עצמנו מדוע לא עכשיו, למה לא כדאי להתחיל...נשאיר ליום טוב יותר...וכך משקעים זמן ומאמצים לבטלה. 
כחלק מהתהליך לשינוי אנו לומדים לעשות רשימות ולפעול על פיהם, זה עובד פעמים יותר ופעמים פחות.
אבל מה עושים עם אותן מטלות שאנו לא ממש אוהבים\רוצים\ לעשות ?.
אז הנה הצעת "הצפרדע" התחילו את יומכם במשימה שהכי לא בא לכם לעשותה, כן כן אל תנועו חסרי שקט וכבר תחפשו תירוץ תנסה ותגלו שכשמתחילים את היום עם "משימת הצפרדע" המשך היום הופך להיות הרבה יום נעים, רגוע ויעיל.
תנסו לי זה עובד ובגדול!

יום שישי, 2 באוגוסט 2013

תנו לחפוש בשקט

החופשה בשיאה אך יש לא מעט הורים וילדים אשר החופשה אינה באמת  חופשה.הם טרודים ועסוקים בהשלמת אבחונים, בשכנוע מנהלים. בחרדה אם תפתח הכיתה והמורה תהיה מספיק מבינה ותתחשב בבן  שאיכשהו שוב עלה כיתה.

וחלק מהדאגה את ילדיהם שולחים לקורסים מזורזים בשפה זרה, בחשבון ולשון על מנת לנסות לסגור פערים ולאולי להצליח להגשים את החלום ובשנה הבאה הכל בשלווה יזרום.
שלא יובן לא נכון כולי הבנה ואמפתיה  לא מעטה על המחשבה, ההשקעה ורצון לסייע ללא גבול.
אבל ברצוני להשמיע את הקול הזועק בדממה של הילד הנלחם להיות "רגיל" ואפילו רק בתקופת החופשה.
מזיכרוני האישי שנאתי את תקופת  החופשה כי בהם נחשפו בגלוי מערומיי כל מה שהצלחתי להסתיר ולטשטש במשך שנת הלימודים נחשף בשיאו החופשים . קורסי קיץ בחשבון ואנגלית ושלא להזכיר שבסופם היה מבחן האימה אם נעלה השנה  כיתה וכך זה נמשך בכל שנה מחדש .
הורים יקירים הדאגה והחרדה מובנים אך כולנו יודעים שההתמודדות לא תשתנה  בזכות קורס כזה או אחר, גם בשנה הבאה נצרך להשקיע ולתמוך על מנת להגיע לסייע לילדינו לצלוח את המערכה.
הורים יקרים כדאי שתשקלו רווח מול הפסדים כי הלוא כולנו רוצים ילדים שבראש ובראשונה יהיו בנפשם בריאים.

יום שלישי, 23 ביולי 2013

הפרעות קשב וריכוז ?אין דבר כזה !

כל הורה לילד עם ADHD (אני ביניהם!) ישמח לקבל שקל על כל פעם שמישהו אמר לו את אחד ממשפטי "החכמה" הללו:


  • אין דבר כזה הפרעות קשב וריכוז.
  • הוא פשוט ילד.
  • אתה פשוט צריך להיות קשוח. 
  • אתה לא הורה משהו.
  • אם הפרעת הקשב והריכוז היא אמיתית, למה זה לא היה קיים בעת שהיינו ילדים?

אם רק היינו מקבלים שקל....

וקצת יותר ברצינות 

כאשר מישהו אומר את הדברים אני בדרך כלל המום ופגוע מדי בכדי להגיב כראוי. לקוח זמן מה עד שאני מתאושש ואז מנסה לתכנן תשובה קבועה על מנת שאוכל לענות להם בפעם הבאה. אך גם בפעם הבאה המכה והעלבון לא פוחתים ואת המוח משתקים.
אז חשבתי שנוכל לנסח תשובות יחד, כך שכולנו נדע מה להגיד בפעם הבאה. הנה מה שעלה במוחי

העניין הוא שיש דבר כזה ילד שקשה לו להתנהג בנימוס, לתקשר בצורה יעילה, להקשיב לכל הוראה ולשבת בלי תנועה.

זה הילד שלי.

אייני מתנצל אך איני אומר שאני ההורה המושלם. אבל בבית שלנו יש גבולות והשגרה נשמרת, שעות השינה זמני הארוחה ושיעורי הבית נשמרים בקפידה .
אני בטוח שרוב ההורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יטענו(כמוני) שהם אפילו יותר קפדנים, הרבה יותר חרדתיים ופחות מוותרים. 


אני רוצה לומר לכל אותם "חכמים" הורות בכלל אייני פשוטה ודורשת השקעה אך המסע שבו אנחנו צועדים דורש רמות אנרגיה, השקעה ותשומת לב שאתם לא מכירים. מה שבשבילכם מובן מאליו אצלנו זה כמעט בלתי מושג.
אייני מבקש חלילה רחמים אך אנא מכם אל תטעו, הפרעת קשב וריכוז,  דבר אמיתי חיי נושם ובועט.
ורק שתדעו שהמתנה ממני אליהם הועברה .... 

מה אתם הייתם עונים?

יום חמישי, 20 ביוני 2013

הלוואי והייתי יודע לרקוד את ריקוד החיים

לחיות עם הפרעות קשב וריכוז זה  כמו להגיע בנשף הסיום עם בת זוג מושלמת  ולא לדעת לרקוד. אני יודע ללכת, לקפוץ, לדלג  ולרוץ, אבל אני לא יכול לרקוד. לא משנה אם אני המוביל או המובל,  וואלס או היפ הופ מודרני או סתם לנוע אני הולך לאיבוד נכון יש בחיים דברים חשובים יותר מריקוד אבל לצערי  אני מגלה  שגם בהם אני לא כל כך טוב.

 לא יודע איך לדבר
שיחות הן חלק מחיינו, זו הדרך שבה אנחנו היצורים על שניים מתקשרים. שיחות מורכבות ממילים המרכיבים משפטים ומהן נוצר רעיון שלם כל זאת מוכר וידוע. אבל כמה פעמים תפסתי את עצמי קולט שהמלים מתבלבלות, המשפט לא מוכן ושאף אחד את הרעיון לא קלט.
כמה פעמים התכוונתי לטוב ויצא רע, התכוונתי להחמיא והאחר נפגע ונעלב? כמה פעמים שנייה אחרי שהמשפט נפלט רציתי להיעלם מבושה .....הלוואי ויכולתי לדבר כשורה
לא יודע לעשות...
אני עושה הרבה דברים חיוביים במשך, מגיע עם הרבה רצון טוב. כשצריך יכול לתקן, למצוא פתרונות יעילים וזה נותן תחושה טובה אין בכך ספק. אבל, כשאני עושה לא תמיד חושב ושוקל  על כל ההשלכות של המעשים שלי. לפעמים לא צריך לעשות, צריך להרפות לוותר, לחכות ואז זה יהיה יודע לעשות .הלוואי שהייתי יכול לזהות מראש מתי מעשיי הולכים להביא על חרפה וחרטה.
לא יודע לשלוט בקשב ...
חיי היומיום מצרכים את תשומת לבי, והאמת אני יכול לשים לב לדברים, אני יכול לשים לב לכמה דברים בבת אחת. אבל ככל שעולה העומס ולאורך זמן הרבה דברים מתפספסים ואני מתחיל להיות מתוסכל מוותר, נכנס לקיפאון ואז המצב מחמיר רשימת המטלות גודלת והקשב עוד יותר בורח. הזמן פועל נגדי, כל הזמן עלי לעסוק בכיבוי שרפות, לסתום חורים ולסגור פערים.
הלוואי שהייתי יכול לשמור על הקשב לאורך זמן ולהפנות את תשומת הלב שלי למה שבאמת חשוב ונחוץ.
לא  יודע מה חשוב ...
בחיים, יש דברים שהם חשובים יותר וחשובים פחות ויש דברים שלא חשובים כלל. לצערי אייני תמיד מזהה מה חשוב ומה מיותר, מה חשוב יותר ומה סתם בזבוז זמן. אני מנסה, מתאמץ  אבל באמת אין לי מושג איך לעשות את זה.
לעתים קרובות אני מוצא את עצמי חושב על סדר העדיפויות שלי האם זה הסדר הראוי, האם בכלל לקחתי בחשבון את כל הפרטים?.
הלוואי ואלמד איך עושים סדר עדיפות נכון וראוי על מנת שאפסיק אחרי הזנב לרוץ.
אבל  אני חבר טוב ...
בחיים, יש הזדמנויות להיות חבר טוב ואני יכול לעשות זאת. גם אם איני לא יכול להיות קשוב, לדבר ברור, לארגן את חיי ולשמור על החוקים אני יכול להיות חבר טוב חבר לכל החיים.

אבל ... אני עדיין לא יכול לרקוד  את ריקוד החיים