יום שישי, 30 במרץ 2012

האורך לא באמת קובע

לא יודע מה איתכם אך לי זה לא ממש משנה שעון חורף או שעון קיץ, בכל מקרה  אני לא ישן.!
לפעמים אני מת לישון לאורך לילה שלם ואם אפשרי לגנוב קצת גם מהבוקר אך זה כמעט בלתי אפשרי.
כל רחש, כל תזוזה, כל עלומת אור או נביחה.. זהו נגמרה השינה ולא תחזור עד ללילה הבא.
מיד זינוק מהמיטה ויאללה לבלוע את העולם...אבל.... אז מתגלה האכזבה...
העולם רגוע ושלו, אין את מי לכבוש ועם מי להלחם,זה רק אני עם עצמי וזה לא ממש כיף
אבל יש פתרון :-) 
מה עושים?
מפציצים את העולם בנשק הסודי מיילים ...כן ...כן אתם תקומו ומיד זה יחכה לכם
מה צריך לעשות, למי להתקשר, לתקן, לברר...מפציץ את כולכם בנשק השקט.
ורק אחרי כתריסר הפצצות אם לא יותר אני מתחיל להרגע, לנשום עמוק ולהתחיל את היום שעוד לא הגיע. 

 

יום חמישי, 29 במרץ 2012

כמה פעמים ניסיתי לספור עד 10 וזה נגמר ב 0

רציתי לשתף אתכם בענין ה"התאפקות"...
פעמים רבות אמרו לי "תתאפק... תספור עד 10 ואז תגיב".. מכירים ? 
אף פעם לא הבנתי את הקונספט הזה, מה זאת אומרת לספור עד 10.. ואם אני סופר מהר..ואם איני יודע לספור ..
איני יודע מה איתכם אך אני נתקע כל פעם מחדש בסיפרה o וזהו..
משהו ברצף לא עובד.. נתקע ..
השילוב של לחשוב לפני שאני מגיב רוב הזמן לא ממש עובד וזו צרה גדולה !!!
כמילות השיר, כמה פעמים ספרת עד 10 ושום דבר טוב לא קרה ??? אלא ההפך- רק הרס וחורבן. 
הצרה היא שלסביבה אין יכולת הכלה וקבלה (ואם נודה באמת, הם צודקים) 
אחרי הרבה שנים של הלקאה עצמית עברתי לשיטה אחרת.. 
התנצלות מיידית ללא אבל..ללא תרוצים ! לא שזה תמיד מתקבל אבל לפחות זה מפחית את רגשות האשם
ומה איתכם?  

יום רביעי, 28 במרץ 2012

היכן עמדת הטעינה?

התנודתיות הקיצונית משגעת אותי, מה אתכם?


היום, נגמרה הסוללה..
מכירים את ההרגשה?
זהו! לא זז רברס 
לא רוצה לשמוע, לראות ולעשות שום דבר
איפה מוצאים נקודת טעינה?


הראש כבד, העיניים כבדות והידיים כמעט לא נעות
ורק רוצה לבהות
לאן נעלמה האנרגיה? לאן התזזיות פרחה?  
טעינה חשמלית, ירוקה, גם בנזין 95 יעשה את העבודה...
איפה מוצאים נקודת טעינה?




  

יום שלישי, 27 במרץ 2012

ההתפוצצות הבלתי נמנעת

אני מניח שאתם מכירים את התחושה שלפעמים העולם מסביב כל כך.. אבל כל כך איטי.
זהו אז זוהי תחושתי היום..
אני בקצב משלי רץ...טס..כמעט בתחושת ריחוף ומסביב הכל נראה בשאנטי...יש זמן ....
ואני עומד להתפוצץ...מכירים את ההרגשה? בטח עכשיו אתם מחייכים...ולי בא לבכות
פעמים רבות התסכול גורם להתפוצצות, איבוד המוטיבציה ויאוש. 
הלוואי והיה לי כפתור  לווסת את האנרגיה לפני ההתפוצצות ולשמר אותה לעיתות מצוקה.
אני עדין מחפש את כפתור הקסם ...
אם מישהו מצא אותו אני אשמח לשמוע.. ?

יום שני, 26 במרץ 2012

יכול להיות אחרת

אמש תוך כדי נהיגה בין מחשבה למחשבה שאלתי את עצמי  
מי היה מאמין .....
שאני אגיע עד הלום
אני הקטן שלרוב לא צלח 
ששמע כמה חבל שהפוטנציאל לא ממוצה 
שניסה ונפל ושוב נכשל
שאני.. אגיע עד הלום
מי היה מאמין ...
באותם ימים לא ממש נעימים
שהכל נראה חסר סיכוי 
וראיתי את האכזבה על הפנים
מי היה מאמין...... 
והאמת שאף אחד לא האמין 
והנה הגעתי עד הלום
ואיך כל זה קרה ? מה עשה את ההבדל אתם בטח שואלים, גם אני תוהה
בעיני נקודת שינוי קרתה בזכות אדם אחד בדרך(לא צריך יותר מזה)
שידע לנטוע את האמונה ובטחון שאני יכול 
להבין שלא אני ולא האחר אשמים 
שאפשר את החיסרון להפוך ליתרון גדול 
נכון, זו לא דרך קלה ודורשת עבודה קשה
אך היא אפשרית 
אז לכולנו אני אומר, לכם הורים, מורים, חברים ובעיקר לאחיי המאותגרים
תזכרו.. יש אפשרות לעשות את החיים אחרים
בעבודה קשה, בהתמדה ובעיקר באמונה עמוקה
שלא משנה עד כמה זה קשה אני יכול שזה אחרת יהיה.

יום ראשון, 25 במרץ 2012

בזכותך ה"הפרעה"

הבוקר אני אסיר תודה על מה שאתם מכנים כ"הפרעה" 


בזכותך "ההפרעה", 


אני יכול לחשוב אחרת ...בצורה מיוחדת  


בזכותך  אני מרגיש אחרת את הסביבה.


בזכותך אני לא זקוק לשינה, יכול לעבוד ולפעול ללא הפסקה

בזכותך אני שומע יותר..רואה יותר ורגיש יותר לעצמי ולאחר 


בזכותך הגעתי רחוק וזו לא מליצה.


אך ידידתי ה"הפרעה", אשמח אם לפעמים תיכנסי לתרדמת קלה.. 

שתתני לי להוביל את חיי בדרך קצת יותר רגועה


שתאפשרי לי לבחור בך או באחרת 


שאוכל לשבת ברגיעה ללא צורך במלחמה 


אז חברתי ההפרעה, בואי נסכם שנשאר ידידים 


אבל תתני לי אותך להוביל ונרקוד יחד לעולמים...



יום שישי, 23 במרץ 2012

למה אתה מתעצל 2



ולפעמים נשבר. לא צריך כלום ... וכל פעם הלב נשבר לעוד רסיס דק ועוד שבר נפער לעד.
נגמרת שנה ותעודה בצידה והערות לא משתנות, רק הולכות וגדלות ואתן המריבות. כולם ממני מצפים אך אט אט גם הם הולכים ופוחתים ויותר לא מקווים.
ממני לא מצפים. רק לשקט הם מבקשים. "תהיה בן אדם", זה יותר חשוב. "העיקר שתדע להתנהג " - השאר לא כל כך חשוב.
אני יודע שממני כולם מאוכזבים וכבר לא מצפים, אך אני לעצמי לא מוותר יודע שיום אחד אגרום להם להצטער!!!
כך חייתי לאורך שנים - בית הספר היסודי והתיכון, שנים קשות מנשוא וכל זאת רק בגלל שלא עמדתי בדרישות, שלא תפקדתי כפי שהם רצו. כל זה התרחש לפני כעשרים שנה אך זה נכון גם לימינו.
כמה ילדים ומתבגרים חיים בהרגשה זו ,שהם פחות שווים, שהם לא מספיק טובים, וכל זה למה?
רק בגלל שהם לא עומדים בציפיות...

שתף אותנו.. האם אתה מרגיש שאינך עומד בציפיות הסביבה הקרובה? האם אתה חי עם תחושת אכזבה של הסביבה ממך?

אבא מצטער

להיות אבא עם הפרעות קשב ....קשה..קשה...
כמה רגשות אשם..כמה חרטות, כמה צער.. 
הרגעים הכי קשים, רגעים בהם אני פשוט שונא את הפרעת הקשב הזו ואת ה"אימפולסיביות הזו" הם מול ילדי..
אני מתנחם רק בכך שאני מסוגל בזמן אמת ללא תירוצים וללא "אבל" להתנצל ולהצטער 
ועדין לקוות שזה יכול להשתנות ...

יום חמישי, 22 במרץ 2012

"אל תתעצל" , "תתאמץ", "למה אתה לא משקיע" , עצלן, בטלן... זה מהדהד באוזניי שוב ושוב, עשרות פעמים. משפטים אלו נאמרו חלחלו כל פעם עמוק יותר.. ואת הלב לרסיסים שברו.


בכל פתיחת שנה אני מבטיח לא לאכזב, אני מבטיח הפעם להשקיע ולעשות הכל בכדי להצליח.
רוכש ספרים ואת המחברות עוטף, מחדד את העפרון ומחפש את העט הכותב. מגיע לכיתה כמוכן למלחמה אחרי חזרות, אחרי אימונים, אולי הפעם אצליח לצאת מהמשחקים ולהראות לאחרים שאני לא עצלן ולא בטלן, שגם אני יכול להצליח.
ביום הראשון הכל נוצץ ונראה טוב אני כותב ומהלוח מעתיק. הכתב קריא וברור, כתוב בעת ועפרון מחודד ואפילו קווים לכותרת אני נותן ותאריך מימין לא מחסיר.
עוברים יום יומיים והכוח אוזל, הכתב מתחיל להתרשל, הצבע נעלם והמחדד אבד והמורה שוב איבדה את הסבלנות והאמונה "מה יצא ממך?".
עוברים ימים ושבועות ואט אט לתוך הקונכייה אני נכנס ושוב המורה מעיר "לא טוב, לא מספיק", " חסרים פרטים, תשובה חלקית, מתי תתחיל ללמוד? מתי כבר תבין? " ואני שותק ופנימה זועק "אבל מה לא טוב מה חסר ?" .
על כולם אני כועס. על המורה הרעה שרק אותי שונאת, שרק לי היא מעירה, שרק תשובתי לה אינה ראויה ועל אבא ואימא אני מרוגז, למה תמיד נגדי הם הולכים ורק מה שהמורה אומרת הם מקבלים ? ואיפה אני ?.
ועל עצמי אני כועס ורגעים אפילו שונא, למה אני כה טיפש? למה כלום לא הולך? למה רק לי זה לא מצליח? למה .. למה ..? 

לכתוב....להוציא מים מסלע


יש רגעים ולפעמים שניות שהיית מוכן לשלם כל מחיר על מנת שניתן היה להקפיאן ולשחזרם.
רגעי קסם מועטים שבהן אני מצליח לחבר את הריכוז לרעיון ולהוציא משפטיים ברורים וממוקדים.
זו עבודה קשה ...מים מסלע תרתי משמע. הפער העצום בין היכולת לדבר, להסביר ולנמק מול הקושי לכתוב ארבעה משפטים בעלי רצף הגיוני מתסכל !! 

ריטלין או לא ריטלין? זו לא השאלה


הויכוח הבלתי פוסק בשאלת הריטלין צריך להיפסק ויפה שעת אחת קודם! למה?

תחילה אדגיש שאיני מתנגד כלל וכלל לשימוש בתרופות אם יש צורך אבל הכדור אינו חזות הכול. הכדור לא עוזר לי לזכור יותר טוב, ללמוד טוב יותר או לא לפספס את היציאה באיילון כי הייתי מוסח. הכדור עוזר להיות קשוב ומרוכז יותר ואז נחשפים קשיי האמיתיים. 
בוויכוח מצומצם זה אנו  מוותרים  על דיון משמעותי יותר מה צריך לעשות על מנת לאפשר לנו להביא לידי ביטוי את יכולותינו?
התמיכה שאנו צריכים לא מתחילה ומסתיימת בכדור (הלוואי והיה כדור קסם כזה אך אין). ההתמודדות שלנו היא בכל החזיתות, כל הזמן. מפעילויות בסיסיות החוזרות על עצמן דרך ההתמודדות במערכת החינוך, התמודדות החברתית ועוד.
הגיע הזמן לשמוע אותנו, האנשים שמתמודדים יום יום עם ההשלכות של הפרעות הקשב- גם על היתרונות שיש בהפרעה ויש לא מעט, עלינו לנסות להבין מה אנו צריכים? מה התנאים המאפשרים לנו להצליח? איך אנו חושבים ומרגשים. 

 !אל תדברו עלינו דברו איתנו  

יום רביעי, 21 במרץ 2012

אותי אתם מפספסים

כשאתם שופטים אותי על הישגי, כשאתם שופטים אותי על מהירות תשובותיי, כשאתם שופטים אותי על טעויותיי אתם טועים ומפספסים 



מורים, הורים יקרים אנא תקראו ותנסו לדמיין רק לרגע איך זה מרגיש לי!! ואז אולי משהו יקרה. 
אני חכם כך כולכם טוענים. אני יכול כולכם חוזרים ומזכירים... אבל במציאות את זה לא רואים. 
אתם חוזרים ומתלוננים "תהיה אחראי" .... ומה לדעתכם אייני רוצה?! מה זה לכל הרוחות תהיה אחראי ? "למה שכחת" ....... אם הייתי יודע למה, מה לא הייתי משנה?! "מדוע לא עשית" אם הייתי יודע לא הייתי עושה?!.... 
ואז אתם מגדירים אותי בשמות וכינויים "אולי יש לו הפרעות קשב או אולי "לקות למידה" או אולי שניהם ....או אולי הוא סתם עצלן, בטלן, מפונק....או טיפש... 
בדיקות ואיבחוניים רופאים מרפאים חוזרים ושואלים אותן שאלות מדברים בשפה של תינוקות...ואז מחליטים החלטות נותנים הקלות, או בשפתכם הנקייה התאמות(כאילו הן באמת עוזרות) 
אבל כל זאת למה אותי אתם לא שואלים ? למי את קולי אינכם שומעים? למה אינכם לרגע עוצרים ומנסים להיכנס לנעלי להבין מה באמת עובר עלי? 
אני רוצה שתדעו אני רוצה להצליח! אני רוצה לא לשכוח! אני רוצה לענות! נכון לסדר את דברים! להיות בדיוק כמו אחרים! 
אך בעיקר אני רוצה שתראו אותי ואותי תשמעו שבי תאמינו וידיים לא תרימו !!! 

יום שלישי, 20 במרץ 2012

אל תוותרו עלי !



נכון שאני רוצה הכול כרגע,  בן רגע
שאני רוטן רוגז ולרוב רק כועס

נכון שאני עושה ולפעמים  חושב                
ולא יוצא מה שרוצה

אבל
רציתי שתדעו שלי זה  קשה יותר
שהייתי רוצה לחשוב לפני ולזכור מיד
ולבצע ללא סייג

אך  מה שבשבילכם  מובן מאליו
לי זה כמעט  בלתי מושג

ובשביל זה אני זקוק לכולכם
הורים, מורים וחברים טובים
לי אתם משמשים  כמראה לחיים אחרים.

אז בבקשה עלי אל תוותרו
תתאפקו תסלחו  וגם אם צריך תשכחו
יד תושיטו ואם צריך גם  שתיים לא יזיקו 

כל שרציתי זה לכתוב פסקה ...


כל שרציתי זה לכתוב פסקה ...
עד כמה מסובכים חיו של אדם עם הפרעות קשב  
אתה יושב חושב על רעיון ואז הראש מתחיל לרוץ מהר...מהר מידי
האצבעות מקישות אך לא מסוגלות לעמוד בקצב כבר במילה השלישית אין קשר בין הרעיון שרץ למילים שנכתבות...ואז אני מוחק עוצר ומנסה להתחיל מהתחלה..וכך זה חוזר על עצמו.
ואז מנסה ללכת בדרך אחרת....כותב את כל הרעיונות על הדף..זהו ! תנוחו!
מנסה חוזר לנושא שעלי רציתי לכתוב... ואז ..שוב מחשבה נלוזה חודרת והכל הורסת..
תגידו אתם מבינים כמה זה קשה???