יום שני, 2 באפריל 2012

אני שורד - פרק א

היום קמתי עם הרגשת מועקה ...מועקה מוכרת שתמיד מופיעה בתקופה זו של השנה.
אז, החלטתי שעד שעת השי"ן אכתוב על חוויות המועקה בתקווה שהשנה זה יהיה אחרת.
מגיל צעיר לא סבלתי את החג הזה (שלא לדבר על שאר החגים), במיוחד את החג שאתם קוראים לו "חירות"..
על איזו חירות אתם מדברים?
בשבילי החג הזה הוא אוסף של כל המרכיבים של המאכל הכי שנוא עליי. זה מתחיל בהתפרצות מחלת הניקיון או בשמה המקצועי " cleaning disorder " שמשום מה כל השנה המחלה רדומה ואיך שהיא חשה באביב היא פורצת ללא שליטה. פתאום "הבית לא מספיק יפה, הצבע לא מתאים, אולי נוסיף עוד חדר ל.. נמצא כבר למה"
"ומה עם הגינה גם היא נזקק להתייחסות ראויה". כל זה ממשיך ומסתבך, ממשיך ומסתעף ואני כבר מתמוטט.
אחרי כוס מים או שתיים אני מתעשת ומגייס את כל הבינה והדעת על מנת להציג טיעוני נגד. "לא השנה...אין תקציב ...את יודעת כמה שאני עסוק..ואולי עדיף בקיץ כשהילדים בחופשה?" האמת שזה לא ממש עוזר. אז אני יושב מתכנס ומחדד את המחשבה (וכמו שאתם יודעים זה רק לדקה) מחייך קלות ושולף באטיות ...
"א ת  י ו ד ע ת  מ ה? ב ב ק ש ה!  את  אחראית אני יוצא לחופשה וכשהכל יסתיים אחזור בחזרה ..."


זהו, נגמר לי הריכוז אך בקרוב אחזור עם הקטסטרופה הבאה "קניות לחג" ....

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה