יום רביעי, 4 באפריל 2012

הישרדות פרק ב


זה מתחיל כך .."אתה חייב לבוא איתי לקניות...זה כבד..גדול ...איני יכולה לבד" ...ואני ...נו, מה עכשיו?
לעמוד בתור? להדחף בין העגלות? לטייל בשדרות שטראוס, לדלג לפינת תנובה ולעשות פרסה לעבר אסם ? 
נראה שלי שחג ה"חירות"  תומן בחובו חלק מהלא מודע שלנו כחברה "שחס וחלילה לא יחסר" כי אחרת לא ניתן להבין בהגיון את שגעון הקניות, שלא לומר שיגעון האגירה. באמת איני מצליח להבין למה באמת את כל זה צריך ? מחר המדפים יעלמו? המחסנים יתרוקנו? עוצר מתקרב? או אולי ...לא מבין.


ועכשיו אתוודה.. איני  יודע מה אתכם אך בדרך כלל כל מקום גדוש בקהל מעורר בי רתיעה ועם השנים זה נהייה גרוע יותר ויותר. אני נלחץ, הלחץ באוזניים מתחיל, המבט מתערטל ואיני רואה כלום חוץ מדלת המפלט. נוסיף לזה את העובדה שקניות לא ממש אהודות עלי, במיוחד בחנויות הענק בהן לפני שנכנסתי כבר נאבדתי.
השפע המגוון לאדם כמוני זה כמו  מכשול בלתי עביר...אז אתם יכולים לדמיין מה קורה בחיבור שבין קניות להמון נסער ומסתער על כל מוצר, על כל פרור מבצע...
ואני עומד בכניסה, סוגר את העיניים, אוטם את האוזנים, לוקח נשימה וטס עם הרשימה- למוצרי חלב, מצה לחג, יין לסעודה והופ לקופה...בלי מבצעים בלי הנחות ...יש !! אני כבר בחנייה ועוד שניה חוזרת לי הנשימה.
וכל זה רק הכנה לארוע הגדול עליו ארחיב בפעם הבאה.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה