יום ראשון, 8 באפריל 2012

תחזירו לי את השגרה

איני יודע מה אתכם, אך אם רוצים להעניש אותי צריך פשוט להוציא אותי לחופש!
לוקח לי בדיוק שעתיים עד שאני מתחיל לטפס על הקירות. נכון, אתם אומרים "מה יש? תהנה עם המשפחה, תקרא ספר, תצא לטייל בטבע" ..ואני אומר דה!!!
נתחיל בזה שלקרוא איני מסוגל יותר מארבעה משפטים וביום טוב מאוד אני אגמור עמוד,
מה עם לצאת לטייל אתם שואלים?
אני? עם הפרעת הקשב שלי אצא לטייל? נו באמת ...להכנס לאוטו עם כל החבורה שברובה כמוני, להיתקע בפקקים ואז מתחיל הדו שיח המאמלל "אבא מתי מגיעים, אבא תגיד לו אבא תגיד לה.." ואני מדמיין כיצד אני לוחץ על לחצן המצוקה של כסא המפלט, נעלם ומשאיר אותם בפקק...ואז אם כבר צלחנו והגענו לפארק ( או לכל יעד אחר) אנו נתקלים בעשרות אלפי בני ישראל שכאילו הרגע חצו את הירדן וכולם רוצים להתחבק ולמשש...ואני עוד שנייה מקבל פריחה שלא לומר גרדת חריפה...ואת ההמשך אתם כבר יודעים פקק ועוד פקק ועוד..ועוד...וכולם מגיעים ומקטרים "איזה כיף חיים".
נו טוב, צריך חגים!  אבל למה שבעה ימים (שלא נזכיר את השבוע לפני של הילדים ואיסרו חג של המורים)
קחו יום אחד וחסל אירועים!!
למרות הנימה הפיסנית אני מאוד סובל מכל העניין הזה, אני כאדם ללא גבולות וללא שליטה אוחז בשגרה כעמוד שדרה. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה