יום ראשון, 29 באפריל 2012

עוד דקה...עוד רגע .....

עוד דקה...עוד רגע... כבר ...כבר ...מכירים?
היום חשבתי לעצמי מדוע הנטייה לדחיינות כל כך גדולה אצל מאותגרי הקשב (אה איזה ביטוי :-) ) שכמוני???
זה לא באמת שאיני רוצה לעזור, זה לא במתכוון שאיני עושה...זה פשוט קורה.
בדרך, אתה מקבל "אתה רואה, אי אפשר לסמוך עלייך"..."כמה פעמים ביקשתי ואתה לא עושה" 
היום קיבלתי תובנה לענין הדחיינות - היא חלק מהבעייה של טווח קשב קצר ורמת מוסחות גבוהה... למה מתכוון המשורר?? אסביר!
כל הזמן אני עסוק עם דבר אחד או אחר ואז כשמבקשים ממני לעשות משהו,  אני עונה באופן אוטומטי בלי בכלל להקשיב מי ומה..."עוד רגע" בינתיים משהו אחר עולה במוחי או במסך או בנייד וזהו! מי זוכר מה ביקשו ממני, מתי ביקשו ומה עניתי...זה פשוט נעלם ואיננו וכך זה חוזר חלילה. 
החלטתי ופניתי לקרובים אלי ובזו הלשון ביקשתי "אל תבקשו ממני משהו אם איני פנוי אליכם", אלא "תדרשו ממני להפנות מבט ולהקשיב אליכם ולבקשתכם" 
מעצמי אני מבקש "אל תענה...תשמע מה הבקשה, תשקול את התשובה, אם צריך תכתוב בצד .."
נכון! לא בטוח שאצליח לעמוד בזה אבל לפחות אנסה ..ומה אתכם?

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה