יום שלישי, 29 במאי 2012

כיצד לדבר עם בית הספר ולהישאר בחיים

כהורים מי כמונו יודע עד כמה קשה, מתסכל ולפעמים מעצבן להתנהל מול בית הספר. לעניות דעתי יש חשיבות רבה לדרך שבה אנו כהורים פועלים בצורה יעילה מול בתי הספר. אשתף בניסיוני האישי שיש בו להוכיח שככל שיש שיתוף פעולה, יותר אפשרי לרתום את המערכת לטובת ילדינו. כיצד נעשה זאת בצורה יעילה?

1- האחריות היא שלנו ! אנו ההורים ולכן עלינו להיות אקטיביים עם יד על הדופק.. מובילים ולא מובלים.

2- בכל תחילת שנה אל תוותרו על פגישה עם הצוות החינוכי - מחנכת, יועצת ומנהלת - ככל שהמערכת מרגישה 
     אתכם, כך רמת הרגישות לילדיכם תעלה..

3- תיזמו פגישות לאורך השנה , אל תחכו שמשהו יקרה מעצמו..

4- עדכנו על כל שינוי שיכול להשפיע על ילדיכם  - למשל: נסיעה של אחד מההורים לחו"ל, אירועים משפחתיים, שינוי     
    תרופתי ועוד..

5- אל תנהלו שיחות חשובות עם המורה בטלפון.. טוב לא יצא מזה 

6- תתנדבו בבית הספר...כן נכון אתם עסוקים, מותשים ולא בא לכם אבל זה עוזר...

7- לא למדתם משפטים אך תלמדו להיות סנגורים - דברו עם ילדיכם (כן תחפרו!) וכשצריך תסנגרו עליהם (אבל רק כשצריך!)

8- תיזמו הזמנה של חברים אחה"צ, זה יכול להועיל למצב החברתי של ילדכם

9- עודדו את המורה לתת לביטוי לחלקים החזקים של ילדייך, בטוח שיש כאלו!!

10- לא משנה מה קורה, לעולם לא נאבד תקווה - ילדינו יכול ויצליח, זו רק שאלה של זמן !!

כיצד לגדל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ולהישאר בחיים


אני רוצה לשתף בהתמודדות שלי כאבא עם הפרעות קשב לילדים עם הפרעות קשב. אני אספר על טיפים לחיי היום יום שאולי יוכלו לעזור ואני אשמח לשמוע מכם טיפים כיצד אתם נוהגים במצבים שונים.

1.      כשאני מדבר עם הילדים שלי, חשוב לי לדבר בצורה של אמירות ולא כפי שהם אומרים "לחפור". אני מדבר איתם במשפטים קצרים, רעיון אחד או מטלה אחת ועוצר.
דוגמה לבקשה לא טובה-  "תשים את הנעליים בחדר ובדרך חזרה תביא את המגבלת מהאמבטיה"
במקום זה אני ממליץ לפרק את הבקשה למטלות שונות ורק לאחר ביצוע מטלה אחת, לבקש את המטלה השנייה..זה דורש הרבה סבלנות אך זה משתלם

2.      לא להיכנס לויכוחים בלתי נגמרים עם הילדים, בסוף אני מותש ומוותר ואז גם אני וגם הילדים שלי מפסידים. כשאתם מחליטים על משהו- לא משנה אם זו תשובה חיובית או שלילית, חשוב לא להיגרר לויכוח.
למשל, אני אומר לבן שלי "בני היקר אני לא מתכוון להתווכח, נתתי את התשובה שלי"  אם צריך אני גם אצא מהחדר..
מה שמביא אותי לנקודה הבאה... הצבת גבולות!

3.      חשוב להציב גבולות ברורים אבל באופן הדרגתי. אני קודם מגדיר מה הציפייה שלי, מה התוצאה שתתרחש אם הציפייה לא תמומש והכי חשוב שאני עקבי, כל הילדים צריכים עקביות ובטח אלו עם הפרעות קשב.

4.      לילדים עם הפרעות קשב קשה להסתגל לשינוי. אז אנחנו משתדלים להכין אותם מראש לקראת משהו, למשל כבר ביום שישי אני מספר להם שבשבת אנחנו מתכננים טיול: לאן נוסעים ומה עושים. זה חשוב כדי שביום שבת לא יתחיל ויכוח כגון " יש לנו תוכניות מראש, למה לא אמרת" .
ההכנה מראש נותנת להם ביטחון ורוגע

5.      אני מנסה לא לדבר בהכללות כגון " אתה צריך להיות אחראי" . לילד עם הפרעות קשב האמירה הזו לא אומרת כלום. במקום, יש להראות להם מה לעשות באופן הדרגתי ואז לתת להם להתנסות.
למשל סידור מערכת: נכון שילד צריך לדעת לסדר אבל זה בספרים, במציאות זה יותר בעייתי.
עליכם לבוא עם הילד לחדר ולהדגים כיצד אתה עושה הפרדה בין הספרים והמחברות, מסתכל במערכת, שם ספר תנ"ך ומחברת תנ"ך, ספר מתמטיקה ומחברת מתמטיקה. בשלב הבא עלייך להוציא את הדברים מהתיק ולתת לילדך לבצע . לאחר מכן יש לתת לו לסדר לבד ואתה אחראי על הבדיקה הסופית.

6.      אחרון ודי- עליכם להבין שכל העבודה היא תהליכית, אין זבנג וגמרנו צריך לחזור שוב ושוב ובסוף נקצור את הפירות, נכון זה מתיש אבל אין ברירה

אסיים עם זה – אנו יודעים שזו עבודה קשה ומתישה אבל אסור לאבד את התקווה. את הפירות אנחנו נקצור או טוב מכך, ילדינו יקצרו כאשר הם יגדלו.

ומה הטיפים שלכם? 

יום שני, 21 במאי 2012

לישון? מה זה?

ללכת לישון...לקום... להרגיש רעננות... מכירים? אני לא!
מאז ומעולם לא יכולתי לישון, בטח לא לאורך לילה שלם.


סיוט...פשוט סיוט... חוסר שעות שינה ויותר מזה חוסר שעות שינה איכותית מקשה עד מאוד על חיים.
האמת, שינה נתפסת בעיני כדבר מיותר, שעות שלא מנוצלות, חבל לא? 
אבל,
הגוף מאותת למצוקה, זועק לעזרה. נגמר הדלק...זקוק לטעינה, אך המוח לא נעצר, ממשיך לרוץ לייצר (לפעמים רעיונות מעולים, לפעמים סתם שטויות), לא רוצה להירגע, שלא לדבר על להיעצר.
ואז מתחיל תהליך  אינסופי ... אני נשכב מנסה להכניס את המערכת למצב Relex, מדליק את טלוויזיה בוהה במסך ומנסה להרגיע את המערכת...זה לא מדגדג לה.....כל היום וכל מה שנעשה ולא נעשה עולים ומציפים.
מנסה לעבור למצב Sleep שבו המוח מנסה לסגור את  "קבצי רעיונות" או "נושאים פתוחים" ... אך הם מסרבים להסגר....לא ולא.
אני נע וזע..מסתובב, נהפך, נאנח....אופפפפ
ואז אני עובר לשלב Force ומנסה בכוח לסגור את כל החלונות והקבצים ...אומר לעצמי "זהו די.. יש מחר" ומה אתם חושבים שזה מזיז משהו? בטח שלא ...
מוותר...
מרים את הנייד פותח וזהו, מתחיל לעבוד ...לשלוח מיל, לענות למיל, לכתוב notes ועוד ועוד... רגע אבל זה לא הזמן לנוח? כן...סוגר את הנייד וכל התהליך מתחיל מחדש.
לילה טוב...

יום ראשון, 13 במאי 2012

אין חדש תחת השמש

הייתי בפגישה בבית הספר של בני (שיחיה)..  האמת שהיה מייאש, שלא לומר מדכא..
שום תקווה, שום אמונה באדם וביכולת להשתנות, במתן הזדמנות...ביכולת לראות את הטוב ואת ה"יש" ולא רק את ה"אין" והחסר.


מדכא....


יושבים חכמי הדור וכל מה שיש להם זה לשכנע אותי, רעייתי ובני שחבל, לא כדאי...ועדיף שלא...והכל בנועם ובמתק שפתיים. אני מעיף מבט לעבר רעייתי ורואה את מבטה ובום! 
נזרקתי כעשרים פלוס שנים לאחור אני, אבי והיועצת שכל מה שהיה לה להגיד "שאני לא מתאים" ו"שחבל אבל זה לא ילך" "ועדיף בית ספר מקצועי" (ואני עם שתי ידיים שמאליות) וכל משפט וכל מילה אני הולך ומתכווץ וזוכר את אבי משתתק ולא מגיב, רק מבט של אכזבה אליי מגניב....


ואני נשבעתי שלילדיי זה לא יקרה! אני אהיה שם בשבילם, לא אשתוק ולא אקבל ..אלחם עד קצה הגבול! 

יום שלישי, 8 במאי 2012

הדיאלוג היומיומי

כל יום זה נשמע ונראה אותו דבר ..אני שואל ועונה לעצמי. עוד לא התיאשתי מלקבל תשובות בנות יותר מ-2 מילים
אז כך הדיאלוג מתרחש.


היי אבא....והוא זורק את התיק 
היי
איך היה היום ?
כיף
מה היה היום
כלום 
מה עשיתם ?
מממממ....שקט
יש שיעורים?
לא 
בטוח?
אבדוק עוד מעט


מתיישב ליד המחשב ואני מתקרב ...


מה למדתם?
חשבון, תנך, מדעים....זהו
ולא קיבלתם בשום מקצוע שיעו....???
לאאאאא
יש מבחנים?
נגמרו

רוצה לאכול ?
אח"כ 

מה עוד חדש?
אבא  דיייי אתה חופר


אני רק מתעניין...
לא עכשיו...אח"כ 
טוב לא רוצה לא צריך 


אני הולך ....ושומע ....
יששששששששש


וכאילו לעצמי בקול ממלמל...לא רוצה לא צריך...




יום רביעי, 2 במאי 2012

מה באמת עוזר לי לסיים משימה

אני יושב וחושב איך יש מטלות ומשימות שאני מצליח ואחרות לא? מהו המפתח להצלחה? מה באמת עוזר לי לסיים משימה?


1. תכנון מקדים חוסך עצבים- אם איני מתכנן מראש, מחלק לתתי נושאים וממקד את המטלה, לאחר חצי דקה אני מוצא את עצמי במקום אחר, בזמן לא ידוע תקוע עם השאלה הדבילית "מה בכלל רציתי לעשות? "
כמה מביך אה...


2. יעדי זמן נוקשים- זמן הוא נושא מאוד בעייתי, הזמן הוא רק "הרגע" ...."אחר-כך", "עוד מעט"...
לכן, ככל שאני קובע לעצמי זמן סיום קרוב יותר (פחות משבועיים לפחות) כך הסיכוי שאגיע ליעד גדל.


3. ג'ובס אשריך - איני יכול לסמוך על עצמי שאזכור מה ומתי ולמי לכן הידד לטכנולוגיה שעוזרת לי לזכור עם מי דיברתי, מה קבעתי ולמתי התחייבתי . פותח את היומן, מקבל התראות ומגיע בזמן לפגישות.

שתפו- מה עוזר לכם לסיים משימה?