יום ראשון, 13 במאי 2012

אין חדש תחת השמש

הייתי בפגישה בבית הספר של בני (שיחיה)..  האמת שהיה מייאש, שלא לומר מדכא..
שום תקווה, שום אמונה באדם וביכולת להשתנות, במתן הזדמנות...ביכולת לראות את הטוב ואת ה"יש" ולא רק את ה"אין" והחסר.


מדכא....


יושבים חכמי הדור וכל מה שיש להם זה לשכנע אותי, רעייתי ובני שחבל, לא כדאי...ועדיף שלא...והכל בנועם ובמתק שפתיים. אני מעיף מבט לעבר רעייתי ורואה את מבטה ובום! 
נזרקתי כעשרים פלוס שנים לאחור אני, אבי והיועצת שכל מה שהיה לה להגיד "שאני לא מתאים" ו"שחבל אבל זה לא ילך" "ועדיף בית ספר מקצועי" (ואני עם שתי ידיים שמאליות) וכל משפט וכל מילה אני הולך ומתכווץ וזוכר את אבי משתתק ולא מגיב, רק מבט של אכזבה אליי מגניב....


ואני נשבעתי שלילדיי זה לא יקרה! אני אהיה שם בשבילם, לא אשתוק ולא אקבל ..אלחם עד קצה הגבול! 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה