יום שלישי, 29 במאי 2012

כיצד לגדל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ולהישאר בחיים


אני רוצה לשתף בהתמודדות שלי כאבא עם הפרעות קשב לילדים עם הפרעות קשב. אני אספר על טיפים לחיי היום יום שאולי יוכלו לעזור ואני אשמח לשמוע מכם טיפים כיצד אתם נוהגים במצבים שונים.

1.      כשאני מדבר עם הילדים שלי, חשוב לי לדבר בצורה של אמירות ולא כפי שהם אומרים "לחפור". אני מדבר איתם במשפטים קצרים, רעיון אחד או מטלה אחת ועוצר.
דוגמה לבקשה לא טובה-  "תשים את הנעליים בחדר ובדרך חזרה תביא את המגבלת מהאמבטיה"
במקום זה אני ממליץ לפרק את הבקשה למטלות שונות ורק לאחר ביצוע מטלה אחת, לבקש את המטלה השנייה..זה דורש הרבה סבלנות אך זה משתלם

2.      לא להיכנס לויכוחים בלתי נגמרים עם הילדים, בסוף אני מותש ומוותר ואז גם אני וגם הילדים שלי מפסידים. כשאתם מחליטים על משהו- לא משנה אם זו תשובה חיובית או שלילית, חשוב לא להיגרר לויכוח.
למשל, אני אומר לבן שלי "בני היקר אני לא מתכוון להתווכח, נתתי את התשובה שלי"  אם צריך אני גם אצא מהחדר..
מה שמביא אותי לנקודה הבאה... הצבת גבולות!

3.      חשוב להציב גבולות ברורים אבל באופן הדרגתי. אני קודם מגדיר מה הציפייה שלי, מה התוצאה שתתרחש אם הציפייה לא תמומש והכי חשוב שאני עקבי, כל הילדים צריכים עקביות ובטח אלו עם הפרעות קשב.

4.      לילדים עם הפרעות קשב קשה להסתגל לשינוי. אז אנחנו משתדלים להכין אותם מראש לקראת משהו, למשל כבר ביום שישי אני מספר להם שבשבת אנחנו מתכננים טיול: לאן נוסעים ומה עושים. זה חשוב כדי שביום שבת לא יתחיל ויכוח כגון " יש לנו תוכניות מראש, למה לא אמרת" .
ההכנה מראש נותנת להם ביטחון ורוגע

5.      אני מנסה לא לדבר בהכללות כגון " אתה צריך להיות אחראי" . לילד עם הפרעות קשב האמירה הזו לא אומרת כלום. במקום, יש להראות להם מה לעשות באופן הדרגתי ואז לתת להם להתנסות.
למשל סידור מערכת: נכון שילד צריך לדעת לסדר אבל זה בספרים, במציאות זה יותר בעייתי.
עליכם לבוא עם הילד לחדר ולהדגים כיצד אתה עושה הפרדה בין הספרים והמחברות, מסתכל במערכת, שם ספר תנ"ך ומחברת תנ"ך, ספר מתמטיקה ומחברת מתמטיקה. בשלב הבא עלייך להוציא את הדברים מהתיק ולתת לילדך לבצע . לאחר מכן יש לתת לו לסדר לבד ואתה אחראי על הבדיקה הסופית.

6.      אחרון ודי- עליכם להבין שכל העבודה היא תהליכית, אין זבנג וגמרנו צריך לחזור שוב ושוב ובסוף נקצור את הפירות, נכון זה מתיש אבל אין ברירה

אסיים עם זה – אנו יודעים שזו עבודה קשה ומתישה אבל אסור לאבד את התקווה. את הפירות אנחנו נקצור או טוב מכך, ילדינו יקצרו כאשר הם יגדלו.

ומה הטיפים שלכם? 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה