יום חמישי, 28 ביוני 2012

אבא לחצן

כן שוב זה מגיע... חבילה משולבת של חום, לחות, דביקות והחופש הגדול; איזה כיף חיים...
ממחר כל החבורה עוברת לשעון חופש וזה לא פשוט... בעיקר כי אנחנו העבדים, סליחה ה"הורים", לא בחופשה וכל היום עסוקים, אז מה עושים עם הקטנים???
היום בני פנה אלי ואמר: "אבא מה דעתך שהשנה תזרום...תזרום עם החופשה?"
עניתי : "למה אתה מתכוון?"
ענה: "תן לנוח...אנחנו צריכים לנוח..."
התחלתי לנוע ולהזיע... ופתאום השתחרר רעיון
ועניתי: "אתה יודע מה אני איתך...זורם ..."
הוא הביט בי במבט חצי מרחם, חצי לא מאמין ...ואני המשכתי "כן כן הפעם אני אראה לכם..."
פתאום אני שומע צחוק מתגלגל של חבורת ילדים אכזרים ...מתפקעים מצחוק ואומרים
"אבא אתה תוותר??? אתה תזרום???? " "בוא נראה אותך"....
חייכתי אליהם ובתוכי חשתי צביטה...והחלטתי "אני איתם ..", זה לא הולך להיות קל אבל אני חייב..
בוא נראה אם אוכל לסיים את החופשה ללא מריטת שערות (שומר על השלוש שנשארו), ללא מלחמות, ללא ויכוחים..  
מי יודע אולי אתרגל לזה....ואפילו- איהנה.. 

יום שבת, 23 ביוני 2012

מתכוננים לחופשה שלב א

יש....יש... מזמן הילדים לא היו בחופשה..מסכנים ומה עלינו? כיצד נשרוד עוד חופשת קיץ ונצליח לסיימה בשפיות???

אני נוהג כך,
שיחת הכנה לפני היציאה לחופשה - כבר בימים הללו שהם סוג של חופשה סמויה (שזה בכלל הפקרות ...) כינסתי את כל המעורבים והצגתי את חוקי ההתנהלות לקיץ.
איך שהתחלתי קפץ הצעיר וטען בלהט "...אבל זה חופש.. מגיע לנו לנוח...." נכון אתה צודק בני היקר אבל גם למנוחה יש חוקים משלה.

בואו נחלק את החופשה לשלשה חלקים (כך מכין אותם לחיים)
חלק ראשון - לא עושים כלום- הדממה - משביתים כל פעילות מוחית, נכנסים לתרדמת. רוצים לישון מותר, חברים  בכיף, מחשב עלי, בריכה וים על אמא :-) . אבל....אחריות על דבר אחד מוכרחים ! כל אחד שיבחר מה שמתאים לו!

שנית- לא הופכים את היוצרות, ביום ערים בלילה ישנים, נכון לא צריך ללכת לישון מוקדם אך יש שעת שינה ומתפשרים על יקיצה טבעית ( טוב אצלנו זה בין 6-7 ביום טוב)

שלישית - אמא ואבא לא יצאו עדין לחירות, מישהו צריך לדאוג למימון החופשה אז כל אחד מתבקש על פי גילו לתת בעזרה וכל זאת אנו פורטים על מנת לא להשאיר אתנו באפילה (בטח מכירים...לא קבענו, לא ידענו, משהו אחר חשבנו...)

סיכום בניים:
 מכינים את הצוות לנוהל חופשה, מחלקים את החופשה לשלבים ,מבהירים את הגבולות של כל שלב- מה אפשרי ומה אסור. לא לשכוח לתעד הכל... זה מונע הרבה טעויות :-)

אם אשרוד עד הפעם הבא נדבר על המשך החופשה.....איזה כיף נכון???


יום רביעי, 20 ביוני 2012

היום מקבלים תעודה

בוקר טוב, היום ה-20 לחודש, יום שלא בהכרח יהיה מהנה (או שכן...את זה נחליט בצהרים)
דריכות באוויר.... אנו מחכים לתעודה...האם השנה הצלחנו, או שוב אכזבנו ?
איזה ציון נתנו לאימא בהיסטוריה ולאבא במתמטיקה? וכמה קיבל הבן של כהן שלא לדבר על הבת של גליה?
היום בצהרי היום יקבע איך היינו השנה, כולנו כוססים ציפורניים, מחכים בכליון עיניים, זה לא דבר של מה בכך.

וטיפה ברצינות, אני משתדל לתת מקום ראוי לענין התעודה. מצד אחד לשים בפרופורציה את הכתוב בה ומנגד לחברה למשמעות- להעצים את היש והחיובי . 
בכלל אני מנצל את העיתוי לחגוג עם בני (ורק איתו) בארוחת צהרים חגיגית. תוך כדי אני משתדל להדגיש את היש!!! את השינויים וההישגיים ופחות את הציונים הנמוכים (לזה יש מספיק זמן) 
מבקש מהגברבר הצעיר להביע את דעתו רק על היש למרות נטייתו להתמקד במורה שלא התחשבה ובציון הלא הגון ואני לא מוותר, מתעקש "תגיד רק טוב שאתה רואה בתעודה".... "על החסר נדבר מחר"
אבא ואמא יקרים תזכרו: את הציון במתמטיקה או באנגלית אפשר לשפר..... את הדימוי העצמי קצת יותר קשה!!
תהיו חיוביים, תוציאו את הטוב ביותר ורק על זה תדברו, תנו מקום לילדיכם להתבטא גם אם זה יהיה לא יאה.
אסור לנו לשכוח, התעודה היא לא הילד אלא רק מה שהוא עשה (או לא) ויש להפריד בניהם.
"לא משנה מה הציון, הוא רק ציון ! הוא לא מי שאתה" מי שאתה הרבה יותר גדול מכל תעודה!!!
 ותחשבו על זה ..... חופשה בכיף

יום שלישי, 19 ביוני 2012

שוב ללא שינה

עוד לילה הסתיים עם פירורי שינה, זה לא בגלל התינוק שכבר בן 14, זה לא בגלל הכלב שנובח, זה לא בגלל שחם מידי או קר מידי, פשוט כך! עולה על יצועי מותש מעוד יום מוצלח ואז פתאום משום מקום, אנרגיה בלתי מוסברת שוטפת את גופי, העיניים נפערות לרווחה, הגוף נמתח וזהו זה עוד יום חדש מתחיל.
גלי המוח מתחילים לנוע לאט לאט..מהר..מהר...פול גז....מה עושים?
אז מה אם השמש נמה ואפילו חלק מהכוכבים כבר התעייפו שלא לדבר על הירח שנגמר לו, אצלי זה ממש לא משנה. 


יום רביעי, 13 ביוני 2012

בזכותך הפרעת הקשב



חדשות לבקרים אני נתקל במאמרים על הקושי בהתמודדות עם הפרעת הקשב (מי כמוני יודע). הבוקר החלטתי שדי להתלונן על ההפרעה, להתבכיין על חוסר הריכוז, הדחינות והאימפולסיביות ולדבר בשבחה של ההפרעה.
ישנם לא מעט רגעים במשך היום שאני עוצר ומוקיר את הפרעת הקשב ש"בורכתי" בה, אל תיבהלו.. עדין לא איבדתי את שפיותי, אלא אני מסוגל לראות גם את הטוב שבה.
למשל, אנרגיות בלתי נגמרות והאפשרות לעבוד ולפעול ללא הפסקה, להספיק ביום אחד עבודה של יומיים (נכון עכשיו אתם אומרים וורקוהוליק ...אז תאמרו!), לא לפחד, פשוט לעשות..


אבל בעיקר אני אסיר תודה לך ההפרעה על היצירתיות שאת נותנת לי ....כן, הראש שלי לא מסוגל לחשוב ישר, לינארי, (ובלי להעליב) -באנלי. 
היצירתיות הזו לא פשוטה להכלה. פעמים רבות איני מסוגל להסבירה לאחרים וזה מתסכל. אך, כאשר אני מצליח לחבר את השפה עם המחשבה לריכוז זה WOW. אלו רגעים שאני מנסה לשמר ולומד כיצד לייצר, אלו רגעים של זיקוק שבהם אני מכיר ומוקיר לך תודה ידידתי הקרובה.
אז פתאום את כבר לא כל כך מפריעה..