יום חמישי, 16 באוגוסט 2012

משפחה על גלגלים

אנחנו משפחה של מאותגרי קשב. כל אחד מאיתנו נאחז בשגרה שלו על מנת לא לאבד את כל הגבולות, עד כמה וכמה בתקופת חופש כל כך ארוכה.
סוף כל סוף הוחלט בהנהלה לצאת לחופשה, אל תקפצו.. לא יוון  ולא ניו - יורק, רק סופ"ש ארוך בצימר בצפון.
הגיע המועד ליציאה והוחלט שיוצאים בשעת בוקר , אך כצפוי אין עם מי לצאת .....
האחד ישן, השני לא סיים... השלישית קבעה עם חברה ולנשיאה יש עוד פגישה קצרה. 
אני עומד שוב לא מופתע, מרגיש איך זרימת הדם עולה, המצח מזדקר ואז ברגע של חולשה אני מחליט לרדת למרתף( תרתי משמע), מוריד את זרימת הדם ושוקע לתוך המחשב ...
פתאום קולות זעקה מפי הנשיאה "איפה אתם?", "למה אף אחד לא עוזר?", "תמיד אני צריכה לארגן את כולם".
לוקח אוויר... צועד בשקט בצעדים קטנים עולה מהמרתף ושואל בשקט "צריכים עזרה?" ..ואז בוםםם
"איפה אתה?", "למה אתה?", "כמה אתה?", "אתה אתה אתה" ופתאום שקט!
ואז אני נעמד קול בשמות כל הנוגעים בדבר וכרגיל באיומי סרק מודיע שאם לא..אז לא... ו
הם נועצים מבט חצי מגחך חצי מרחם..נו טוב הוא שוב מפטפט .....
אחרי כשעתיים ואולי פחות כולם כבר עייפים ומותשים לאוטו נכנסים, ואיזה כיף לחופשה יוצאים. 


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה