יום חמישי, 7 בנובמבר 2013

מבוגרים מאותגרי קשב ? 8 דרכים להגברת המוטיבציה !

אתם לא עצלנים ! כמבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז אתם שומעים פעמים רבות שאתם "עצלנים", "חסר מוטיבציה". אתם יודעים שזה לא נכון, כשהמשימה מעניינת אתם מגייסים את המוטיבציה ופועלים בקלות וביעילות, אך הבעיה כשמשימות הן שגרתיות ומשעממות אז קיימת הנטייה להתעלם או לדחות למועד מאוחר יותר.הנה מספר דרכים להתגבר על חוסר המוטיבציה, או לפחות למצוא דרכים לסיים משימות גם כאשר  לא ממש מתחשק 

1.הכר את עצמך -  יש אנשים שהם "אנשי בוקר" ואילו אחרים נוטים לבצע את העבודה הטובה ביותר שלהם בשעות אחר הצהריים או הערב (או באמצע הלילה.) ככל שתכירו את עצמכם ואת השעות הנוחות לכם לפעול כך תקלו על עצמכם במאבק מול הרצון לוותר .  
2. הכר את אויביך - ככל שתלמדו להכיר את הגורמים והדברים המושכים את תשומת ליבכם כך יש סיכוי לעצור אותם. למשל המכשיר הנייד, המחשב ושאר המכשירים גוזלי תשומת לב, לכן לפני שאתם מתחילים התנתקו לגמרי מכל גוזלי תשומת ליבכם על מנת לשחרר את עצמכם לשם השגת המטרה.
3. עוברים ממחשבה לעשייה? אין ספק שיש את כל הסיבות וההסברים למה לא לעשות, למה לוותר, למה אפשר לדחות, למה לא כדאי לעשות אבל אתם כבר יודעים שזה לא עוזר ולא עובד. די, במקום לחכות לרגע המתאים פשוט להתחיל! 
4. קביעת זמני ברזל -  הגדירו את משך הזמן שבו אתם מסוגלים להתמקד במשימה, משך הזמן שבו אתם לא מוותרים לעצמכם ולא עוזבים אלא עוסקים באותה משימה. השתמשו בשעון עצר ונסו בכל פעם לאתגר את עצמכם לזמן גדול יותר.
5. השלם מורכב מחלקים קטנים - לרוב ברגע הראשון כשעומדים מול המשימה, מיד נרתעים ולדחות מבקשים. אז לא! עצרו לרגע, קחו את המשימה הגדולה והמורכבת ופרקו אותה לחלקים או גורמים. תתחילו עם הקל לכם על מנת להניע את התהליך ובכך תגבירו  את המוטיבציה.   
6. השניים עוזרים מהאחד -  אם נודה על האמת המוטיבציה הפנימית לא משהו ויותר מכך כשהמשימה נתפסת כמשעממת לכן עדיף למצוא חבר, שותף על מנת לעשותה בצוותא. פעמים אפילו רק לבקש ממנו שיתעניין מדי פעם בהתקדמות, שיעזור להזכיר וגם עידוד לא יזיק.  אפשרי להשתמש בדואר אלקטרוני, מסרונים ושאר ערוצי התקשורת.
7. גיוון ומעבר בין משימות - האויב הגדול הוא השעמום, לפעמים ישנן משימות ארוכות, מפרכות ומייאשות, על מנת לא להישבר ולהתייאש חשוב להכניס גיוון, למשל לשלב בין לבין משימות שגורמות לכם לסיפוק, משימות שמשמחות אתכם וקלות לכם. אולם לא לשכוח שהן רק נועדו ליצירת "הפסקות" ויש לחזור למשימה המרכזית.
8. הלחץ לפעמים מסייע -  מבוגרים בעלי הפרעת קשב וריכוז מגלים שהמוטיבציה והעשייה מתגברים ככל שתאריך היעד מתקרב. לכן לפעמים כדאי באופן יזום להכניס את עצמכם לסוג של לחץ על ידי קביעת תאריך יעד (קרוב יותר) לסיום המשימה.   

אמונה, השקעה והתמדה מביאים לשינוי ולהצלחה !

יום שני, 16 בספטמבר 2013

בולעים צפרדע ומחייכים כל היום

מארק טווין אמר "אם בלעתם צפרדע לארוחת הבוקר שאר היום יעבור כמשב רוח קל". 

כמאותגרי קשב אנו נוטים לדחות מטלות ומשימות, בעיקר מטלות שאנו לא "מחבבים". אנחנו מספרים לעצמנו סיפור ומשכנעים את עצמנו מדוע לא עכשיו, למה לא כדאי להתחיל...נשאיר ליום טוב יותר...וכך משקעים זמן ומאמצים לבטלה. 
כחלק מהתהליך לשינוי אנו לומדים לעשות רשימות ולפעול על פיהם, זה עובד פעמים יותר ופעמים פחות.
אבל מה עושים עם אותן מטלות שאנו לא ממש אוהבים\רוצים\ לעשות ?.
אז הנה הצעת "הצפרדע" התחילו את יומכם במשימה שהכי לא בא לכם לעשותה, כן כן אל תנועו חסרי שקט וכבר תחפשו תירוץ תנסה ותגלו שכשמתחילים את היום עם "משימת הצפרדע" המשך היום הופך להיות הרבה יום נעים, רגוע ויעיל.
תנסו לי זה עובד ובגדול!

יום שישי, 2 באוגוסט 2013

תנו לחפוש בשקט

החופשה בשיאה אך יש לא מעט הורים וילדים אשר החופשה אינה באמת  חופשה.הם טרודים ועסוקים בהשלמת אבחונים, בשכנוע מנהלים. בחרדה אם תפתח הכיתה והמורה תהיה מספיק מבינה ותתחשב בבן  שאיכשהו שוב עלה כיתה.

וחלק מהדאגה את ילדיהם שולחים לקורסים מזורזים בשפה זרה, בחשבון ולשון על מנת לנסות לסגור פערים ולאולי להצליח להגשים את החלום ובשנה הבאה הכל בשלווה יזרום.
שלא יובן לא נכון כולי הבנה ואמפתיה  לא מעטה על המחשבה, ההשקעה ורצון לסייע ללא גבול.
אבל ברצוני להשמיע את הקול הזועק בדממה של הילד הנלחם להיות "רגיל" ואפילו רק בתקופת החופשה.
מזיכרוני האישי שנאתי את תקופת  החופשה כי בהם נחשפו בגלוי מערומיי כל מה שהצלחתי להסתיר ולטשטש במשך שנת הלימודים נחשף בשיאו החופשים . קורסי קיץ בחשבון ואנגלית ושלא להזכיר שבסופם היה מבחן האימה אם נעלה השנה  כיתה וכך זה נמשך בכל שנה מחדש .
הורים יקירים הדאגה והחרדה מובנים אך כולנו יודעים שההתמודדות לא תשתנה  בזכות קורס כזה או אחר, גם בשנה הבאה נצרך להשקיע ולתמוך על מנת להגיע לסייע לילדינו לצלוח את המערכה.
הורים יקרים כדאי שתשקלו רווח מול הפסדים כי הלוא כולנו רוצים ילדים שבראש ובראשונה יהיו בנפשם בריאים.

יום שלישי, 23 ביולי 2013

הפרעות קשב וריכוז ?אין דבר כזה !

כל הורה לילד עם ADHD (אני ביניהם!) ישמח לקבל שקל על כל פעם שמישהו אמר לו את אחד ממשפטי "החכמה" הללו:


  • אין דבר כזה הפרעות קשב וריכוז.
  • הוא פשוט ילד.
  • אתה פשוט צריך להיות קשוח. 
  • אתה לא הורה משהו.
  • אם הפרעת הקשב והריכוז היא אמיתית, למה זה לא היה קיים בעת שהיינו ילדים?

אם רק היינו מקבלים שקל....

וקצת יותר ברצינות 

כאשר מישהו אומר את הדברים אני בדרך כלל המום ופגוע מדי בכדי להגיב כראוי. לקוח זמן מה עד שאני מתאושש ואז מנסה לתכנן תשובה קבועה על מנת שאוכל לענות להם בפעם הבאה. אך גם בפעם הבאה המכה והעלבון לא פוחתים ואת המוח משתקים.
אז חשבתי שנוכל לנסח תשובות יחד, כך שכולנו נדע מה להגיד בפעם הבאה. הנה מה שעלה במוחי

העניין הוא שיש דבר כזה ילד שקשה לו להתנהג בנימוס, לתקשר בצורה יעילה, להקשיב לכל הוראה ולשבת בלי תנועה.

זה הילד שלי.

אייני מתנצל אך איני אומר שאני ההורה המושלם. אבל בבית שלנו יש גבולות והשגרה נשמרת, שעות השינה זמני הארוחה ושיעורי הבית נשמרים בקפידה .
אני בטוח שרוב ההורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז יטענו(כמוני) שהם אפילו יותר קפדנים, הרבה יותר חרדתיים ופחות מוותרים. 


אני רוצה לומר לכל אותם "חכמים" הורות בכלל אייני פשוטה ודורשת השקעה אך המסע שבו אנחנו צועדים דורש רמות אנרגיה, השקעה ותשומת לב שאתם לא מכירים. מה שבשבילכם מובן מאליו אצלנו זה כמעט בלתי מושג.
אייני מבקש חלילה רחמים אך אנא מכם אל תטעו, הפרעת קשב וריכוז,  דבר אמיתי חיי נושם ובועט.
ורק שתדעו שהמתנה ממני אליהם הועברה .... 

מה אתם הייתם עונים?

יום חמישי, 20 ביוני 2013

הלוואי והייתי יודע לרקוד את ריקוד החיים

לחיות עם הפרעות קשב וריכוז זה  כמו להגיע בנשף הסיום עם בת זוג מושלמת  ולא לדעת לרקוד. אני יודע ללכת, לקפוץ, לדלג  ולרוץ, אבל אני לא יכול לרקוד. לא משנה אם אני המוביל או המובל,  וואלס או היפ הופ מודרני או סתם לנוע אני הולך לאיבוד נכון יש בחיים דברים חשובים יותר מריקוד אבל לצערי  אני מגלה  שגם בהם אני לא כל כך טוב.

 לא יודע איך לדבר
שיחות הן חלק מחיינו, זו הדרך שבה אנחנו היצורים על שניים מתקשרים. שיחות מורכבות ממילים המרכיבים משפטים ומהן נוצר רעיון שלם כל זאת מוכר וידוע. אבל כמה פעמים תפסתי את עצמי קולט שהמלים מתבלבלות, המשפט לא מוכן ושאף אחד את הרעיון לא קלט.
כמה פעמים התכוונתי לטוב ויצא רע, התכוונתי להחמיא והאחר נפגע ונעלב? כמה פעמים שנייה אחרי שהמשפט נפלט רציתי להיעלם מבושה .....הלוואי ויכולתי לדבר כשורה
לא יודע לעשות...
אני עושה הרבה דברים חיוביים במשך, מגיע עם הרבה רצון טוב. כשצריך יכול לתקן, למצוא פתרונות יעילים וזה נותן תחושה טובה אין בכך ספק. אבל, כשאני עושה לא תמיד חושב ושוקל  על כל ההשלכות של המעשים שלי. לפעמים לא צריך לעשות, צריך להרפות לוותר, לחכות ואז זה יהיה יודע לעשות .הלוואי שהייתי יכול לזהות מראש מתי מעשיי הולכים להביא על חרפה וחרטה.
לא יודע לשלוט בקשב ...
חיי היומיום מצרכים את תשומת לבי, והאמת אני יכול לשים לב לדברים, אני יכול לשים לב לכמה דברים בבת אחת. אבל ככל שעולה העומס ולאורך זמן הרבה דברים מתפספסים ואני מתחיל להיות מתוסכל מוותר, נכנס לקיפאון ואז המצב מחמיר רשימת המטלות גודלת והקשב עוד יותר בורח. הזמן פועל נגדי, כל הזמן עלי לעסוק בכיבוי שרפות, לסתום חורים ולסגור פערים.
הלוואי שהייתי יכול לשמור על הקשב לאורך זמן ולהפנות את תשומת הלב שלי למה שבאמת חשוב ונחוץ.
לא  יודע מה חשוב ...
בחיים, יש דברים שהם חשובים יותר וחשובים פחות ויש דברים שלא חשובים כלל. לצערי אייני תמיד מזהה מה חשוב ומה מיותר, מה חשוב יותר ומה סתם בזבוז זמן. אני מנסה, מתאמץ  אבל באמת אין לי מושג איך לעשות את זה.
לעתים קרובות אני מוצא את עצמי חושב על סדר העדיפויות שלי האם זה הסדר הראוי, האם בכלל לקחתי בחשבון את כל הפרטים?.
הלוואי ואלמד איך עושים סדר עדיפות נכון וראוי על מנת שאפסיק אחרי הזנב לרוץ.
אבל  אני חבר טוב ...
בחיים, יש הזדמנויות להיות חבר טוב ואני יכול לעשות זאת. גם אם איני לא יכול להיות קשוב, לדבר ברור, לארגן את חיי ולשמור על החוקים אני יכול להיות חבר טוב חבר לכל החיים.

אבל ... אני עדיין לא יכול לרקוד  את ריקוד החיים

יום שלישי, 18 ביוני 2013

לא עצלן, לא תחמן אפילו לא שכחן.... סתם בעל עם ADHD

"איך שכחת לקחת את הילדה לחוג? מדוע הבית נראה תמיד כמו אחרי מלחמה ואתה רק שוכב על הספה...תמיד צריך לעבור אחרייך.....יש לי עוד ילד בבית ...כמה פעמים צריך לבקש ממך ..אדם פשוט עצלן!..... מכירים? מאוד מרגיז אותי כאשר מתארים אותי "עצלן" , מתלוננים עלי"! 


בדרך כלל, זה ממש לא נכון אלא שחלק מההתמודדות עם הפרעת הקשב היא הבעיה ליזום דברים. לרוב או שאני מרוכז מדי (לא בהכרח במה שחשוב) או שפשוט אייני יודע מה לעשות קודם ואז אני עסוק בלחשוב מה לעשות קודם עד שזה מגיע להתשה מוחלטת.
אני מודע לכך שדרך זו גורמת לכם להסתכל עלי כעל "סוג של עצלן" אבל זה לא כך, אתם לא מודעים כמה קשה המוח שלי עובד, הוא לא מפסיק לעבוד נכון שרוב זה נראה לכן "כגז בניוטרל".
אם ברצונכם לעזור חשוב שתחילה שתכירו בקשיים  ובמורכבותם, חשוב שתכירו כיצד הפרעת הקשב בא לידי אצל קרוביכם, להבין שאין "מובן מאליו" מה שלכם מובן, פשוט וקל לי זה בכלל לא!
עזרה יעילה היא הנעת  תהליכים, לדוגמה  רשימת מטלות שברצונכם שיבוצעו בבית, אלו דברים מחכים לפתרון ויש לעשותם היום, תזכורת עוזרת ומונעת תקלות לא רצויות.
למרות שלרוב אני חסר סבלנות לשיחות, דיונים ודיבורים זה חשוב ועוזר. המללה, ההמשגה והדיבור אודות הדברים עוזרים לי לעבד את המיידע ולהפנימו.

נכון זה לא פשוט, לא קל ולא כיף אך אף פעם לא הבטחתי לך גן של וורדים !  

יום ראשון, 9 ביוני 2013

עשרת הדיברות להורות אפקטיבית לילדים עם ADHD



הרות בכלל והורות לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז בפרט מאתגרת ודורשת גמישות, רגישות, התמדה והרבה אורך רוח.

מתוך ניסיוני האישי והמקצועי ליקטתי את עשרת העקרונות להתמודדות חיובית ומעצימה. 



1. החוקים שומרים עלינו! קבעו מבעוד מועד כללים ברורים להתנהגות המצופה מילדיכם. שבו עם כל בני המשפחה והעבירו לילדכם את  הכללים בצורה ברורה ואת ההשלכות לאי עמידה בהם.

2. תיאום ציפיות מונע אכזבות! הציפיות שלכם צריכות להיות מציאותיות. עליכם להכיר את המגבלות של ילדיכם ושלכם ולא להעמיד רף ציפיות בלתי אפשרי.

3. בשעת משבר, משתדלים להרגע! אם ילדכם מתנהג באופן שלא מקובל עליכם, הישארו רגועים ותנו לו הוראה ברורה להפסיק התנהגות זו,  אמרו לו בפירוש מה ההתנהגות שמצופה במקום. למשל: "תפסיקו לריב, תשחקו יפה אחד עם השני." שבחו את ילדכם אם הוא מפסיק. אם הוא לא מפסיק, עליו לשאת בהשלכות- אשר ידועות לו מבעוד מועד

4. הדגמות ותיווך! כשאתם רוצים ללמד את ילדיכם מיומנות חדשה קודם הדגימו את המיומנות. הפריטו את המיומנות לשלבים דברו על התהליך ועל השינוי שאותה מיומנות תביא , אפשרו לכל בני הבית להתנסות במיומנות, דברו על המיומנות, על ההתנסות וחזרו על כך מספר פעמים.

5. חיזוקים חיובים הם מתכון מנצח! תנו  לידכם חיזוקים חיוביים כאשר הוא עושה משהו שביקשתם, אפילו הפעוט ביותר. חיזוקים חיוביים גורמים להפנמת ההנהגות הרצויה.

6. שעמום הוא אוייב! ילדכם לא יודע ואינו מסוגל להתמודד עם שעמום, לרוב אינו יודע כיצד להעסיק את עצמו ואז הוא פוצח במסכת הצקות לכם ולשאר בני הבית ("אמא משעמם לי.."). לכן כדאי לשלב פעילויות בבית ומחוץ לבית, להציע אלטרנטיבות ולאפשר בחירה בין מספר אפשרויות .

7. יחס ועוד יחס! כאשר ילדכם פונה אליכם השתדלו לתת לו את מרב תשומת הלב. עצרו את עיסוקכם, הפנו מבט ותהיו איתו! חשוב לקבוע זמני בילוי ילדכם (עם כל אחד מילדכם בנפרד) בעשיית דברים ששניכם נהנים מהם וללא גורמים "מפריעים" (טלפון נייד, מיילים ועוד).

8. מגע כצורך! חלק מהילדים זקוקים למגע פיזי, תנו להם! ילדים אוהבים חיבוקים, התכרבלויות ולהחזיק ידיים- חיזוק רגשי הינו צורך חיובי אשר ייתן לילד ביטחון רגשי .

9. שיתוף! שתפו ודברו עם ילדכם על נושאים שמעניינים אותם (ללא קשר למטלות השגרתיות), שתפו את ילדכם בחוויות שלכם וגם בקשיים שאתם מתמודדים איתם(הכול במידה ובהתאם ליכולותיו של הילד להכיל זאת).

10. תנו זמן ומקום גם לכם! פעמים רבות, ההתמודדות היומיומית הינה  כמעט בלתי אפשרית. אתם חייבים לפנות זמן לעצמכם ולזוגיות שלכם על מנת למלא את המצברים ולהמשיך הלאה.

אמונה, השקעה והתמדה מביאים לשינוי ולהצלחה !

יום שני, 3 ביוני 2013

כל יום כמו בפעם הראשונה

ההתלבטות האינסופית תחושת חוסר האונים והאשמה לא מניחים כל יום זה כמו בפעם הראשונה האם אני פועל נכון? האם זו הדרך ומה אם אני גורם נזק? הייתכן ואפשר אחרת?כנראה אינני לבד , הרבה מכם מתלבטים לא בטוחים וחוששים אשתף אתם במכתב שכתבתי לבני( גם לעצמי) 

כבר כשנולדת בני היקר ידעתי שהפור נפל
אתה כמוני חסר שקט, מלאה סקרנות, משתעמם די בקלות, לא מתעלם מכל שטות  ולשבת זו לא אפשרות
מגיל שלש החל מסע ארוך,לא אתכחש שהיו שנים קשות עם הרבה דאגות ודמעות 
בני, כבר מההתחלה ידעתי שלא תהיה ברירה ונצטרך לפנות לתרופה אך אם להודות באמת ניסיתי לדחות את הקץ.
כשהעניינים החלו להסתבך ובגן הייתה עושה כבשלך החלטנו להתחיל במסע
הלכנו למומחים ולקוראים באבחונים וכולם היו חד משמעיים "אין ברירה צריך את הכדור לעצור את ההסלמה ". אחרי האבחונים ומסקנות המומחים קיבלנו מרשם ...שישב וחיכה על מקרר
ואז שוב התפרצת כבשגרה, החלטתי שהגיע העת ורכשנו את החבילה ראשונה.
כלאחר כבוד היא הונחה בארון בתקווה שעצם נוכחותה כבר  יעשה את העבודה.
ניסיתי לחכות עוד יום, עוד שבוע ואז הגיע העת לצעוד לעבר הכיתה בפעם הראשונה ואחרי השבוע הראשון הבנתי שאין כבר שום ברירה זה או שמתחילים עם התרופה או שבבית פותחים כיתה.
אחרי סוף שבוע מורט עצבים, מחשבות התלבטויות ותחושות לא פשוטות הוחלט לנסות .
בבקר יום ראשון קמתי עם זעה קרה וידעתי  שזו העת להתחיל במשימה 
בני אהובי ברצוני שתדע שזו הייתה החלטה קשה מנשוא אך למזלי השכלתי לשים אותך במרכז ולפעול בשבילך.
כל בקר היינו מתחילים בטקס הבליעה ואם נודה באמת אתה לא עזרת בעניין, התנגדת לקחתו היינו צריכים להשתמש בתחכומים שלא לומר בשוחד ושלמונים.
בני. לעולם  לא אשכח את המבט על פרצופך כשבלעת אותו בפעם בראשונה כל הפרצוף התעוות ואתה רוטן ועלי כועס.
לאחר הבליעה הגיעו כאבי הבטן והתחושה המוזרה והרופאה מאשרת כן זה גם חלק מהחבילה.
כל בקר אני מתבונן בך ומחסיר פעימה, את עצמי בשקט שואל האם זאת באמת השיטה
בני, רציתי שתדע שהיום לאחר מעשה למרות החששות והפחדים אני מרגיש שעשינו את המעשה נכון, כששילבנו גם את הכדור כחלק מהפתרון וכל זאת בשביל שתוכל את החומות לפרוץ ולהמריא אל על. הגעת להישגיים לא רגילים ואתה מצליח להוכיח שגם השמים אינם הגבול.
בני היקר בכנות, יתכן ואם היה בנמצא אפשרות אחרת להפיל את החומה אתה יודע שאבא היה ראשון בראש הרשימה.
בסיכומו של דבר אנחנו עדין במסע החיים אך עם הרבה תקווה וחיוכים.
חושב לי שתזכור שהכול נעשה עבורך ולמענך בגלל האמונה שלי בך ומעל הכול אני גאה בך!.

יום שישי, 24 במאי 2013

הפרעת קשב ופרפקציוניזם, מתכון בדוק לתסכול מתמיד


חלק מההתמודדות היום יומית  עם הפרעת הקשב מלווה בדאגות, חששות וחרדות לא מעטות.חלק מהדאגות וחרדות נובעות משילוב קטלני של אימפולסיביות ופרפקציוניזם.

האימפולסיביות , הבלתי נשלטת הגורמת לאינסוף מצבים מביכים לדוגמה:  פרסום פוסט לפני בדיקה ואז לקבל הודעה ששוב האותיות התחלפו המלים התבלבלו, או כשהתגובה מתפרצת ללא  שליטה ומיד אתה רוצה להיעלם מבושה.
מנגד הרצון הבלתי מושג  בשלמות (פרפקציוניזם) מעורר ומעצים את החרדות ברמות.
לא יודע מה אתכם אבל אותי  זה מתסכל עד כאב וכך זה נראה:
מתחיל לכתוב, מוחק והולך
חוזר, מתחיל בשנית ומפסיק אחרי המילה הרביעית
מתעצבן
מנסה לא מרוצה
מתייאש
מוותר
מחפש את המשהו האחר.
וחוזר חלילה 
כן, מוכר אה? לא נעים.....

לאורך השנים, בעזרת לימוד וניסיון החיים עם האימפולסיביות אני חי די בטוב מצליח לשלוט ולנווט אך עדין מדי פעם נופל ומועד.
אך עדין הצורך בשלמות וחוסר הסובלנות מונעים ממני את ההתקדמות ובעיקר גורמים לתסכול מתמשך.
אולם כבר אנחנו מכירים ויודעים ששבירה וויתור אינם מתקבלים והראייה אתם קוראים את ההוכחה.

יום חמישי, 16 במאי 2013

אל תשפטו אותי

בחודשיים האחרונים (כחצי שנה אם נדייק) אני מסתובב בארץ מרצה לצוותי חינוך והורים על ההתמודדות עם לקויות למידה והפרעות קשב "העצלן שלא התעצל להצליח" סיפור חיי מילדות ועד היום
מטרתי להעביר מסר חד וברור קשיים אלו אינם מכשול להצליח בחיים וכל שעלינו לאפשר לאותם ילדים את הסביבה המותאמת על מנת שיביאו לידי ביטוי את יכולתם ...אבל זה לא העניין , אני רוצה להתמקד  בקול שעולה וחוזר בהרצאות ומעורר בי סוג של כעס ותסכול.
הקול שיפוטי שאומר "רגע לא רק לך זה קורה...וגם ילדים רגילים מתמודדים עם"....נכון אבל כאן מגיע אבל! אבל גדול
תגידו 
האם אי פעם אתם מתחילים לעשות דבר אחד וסופו של דבר עושה משהו אחר?
האם אי פעם נכנסתם לחדר ושאלתם את עצמכם בשביל מה נכנסתי לפה?
כמה פעמים אמרתם לעצמכם שאולי עדיף היה לשתוק או לחשוב פעמיים לפני שאני מדבר?
כמה פעמים קבעתם תור שכחתם מהפגישה לגמרי?
אייני טוען שזה בסדר ואתם צריכים  להתקבל את ההתנהגויות הללו אבל דבר אחד בטוח שיפוטיות לא תעזור.



פה נכנס השוני מה שלכם קורה פעם ב..
אצלי זו שגרה קבועה, זה אורך חיי, זו ההתמודדות היומיומית כבר כארבעים שנה.
אלו לא אפיזודות חולפות ולא אנקדוטות משעשעות אלו האתגרים הקיומיים 
לא נעים לצאת לקניות ולקנות הכל חוץ ממה שביקשו שתביא,
לא נעים לקבל טלפון על ישיבה ששכחת על קיומה
מבייש עד כאב לחשוב על שיחה שלא הייתה צריכה כלל להתקיים אם רק הייתי קצת הפה סוגר...

ביקורת לא תתרום!
אין ממני מבקר קפדן על עצמי, אין כמוני חסר סובלנות לכשלונותי ולמעשי הלא מותאמים.
אני מאמין שמעשיי הם באחריותי הבלעדית וייתר על כן על לשאת בתוצאותיהם, אני משקיע רבות על מנת למנוע מלחזור על אותן טעויות (מה שלא תמיד מצליח). עם השנים יש שיפורים ושינויים אך הדרך רצופה עדין מכשולים רבים.
רק בקשתי מכם אל תשפטו אותי עד שתעמדו במקומי! 

יום ראשון, 28 באפריל 2013

כיצד לשמר את הרגע


כמה פעמים חשבתם לעצמכם "הלוואי שהייתי יכול לשכפל את היום הזה "?

מכירים את ההרגשה שעובר יום מדהים ורוצים שיימשך לנצח?

אבל  ביום שלמחרת שוב חוזרים לרוץ אחרי הזנב, מנסים לא לאחר, לעמוד בכל ההתחייבות ולהספיק הכל
ואז אותו יום אמש נשאר כזיכרון עמום ורחוק ומעלה געגועים וטעם של עוד. 

מנסים להיזכר מה היה כל כך מיוחד באותו יום נדיר מעורר געגועים אך לא מצליחים להיזכר... מה היה שם? 
מה היה שונה באותו יום? מה גרם להרגיש כל כך טוב?
כלום לא עולה...תחושת החמצה...

 כן, עוד תוצאה של הפרעת קשב, הקושי לשמר ולזכור פרטים, זוכרים תמונה כללית אך כשמנסים לזכור את פרטיה נתקלים בבלוק ....נכון?

מתסכל! לא חובה

מניסיוני, אני משתדל לאסוף את אותם רגעים, פירורי אירועים אשר עשו את היום למיוחד.
כמי שלא חובב כתיבה (בעט) אני משתמש בנייד, כותב הודעת תזכורת ובתקופה האחרונה השתכללתי עברתי להקלטה בנייד ושומר לימים שחונים.

אספו פירורים בסוף תהיה לכם עוגה 

יום שני, 22 באפריל 2013

על אחריותי

די נמאס!
כמה אפשרי להאשים את "ההפרעה..."
בגללה לא הצלחתי, בזמן לא הגעתי, שכחתי ויתרתי 
כמה אפשר להתלונן עלייה ועל מעלליה 
זה כבר בלתי נסבל ...

הגיע העת לקחת אחריות להתמודד עם המציאות 
נכון, מציאות חיינו מורכבת  ומאתגרת 
רצופה סערות, אכזבות ולא מעט הצלחות משמעותיות
דורשת מאמץ ועבודה בלתי פוסקת 
אך אין ספק ההשקעה משתלמת 

לעצמי אני פונה בדרישה בלתי מתפשרת
הגיע העת להפסיק לתרץ על מדוע, למה ואיך 
שתי ידיים לפרוס ואת האחריות לתפוס 
 יהיו טעיות ושגיאות לא מעטות 
אבל בטוח גם נקצור הצלחות לא מבוטלות

נכון, הפרעתי היקרה את תחכי מעבר לפינה 
תכבידי, קשיים תערמי ולי לא תניחי 
אך הפעם לא תצליחי  

יום חמישי, 11 באפריל 2013

השפעת ההתאמות במבחנים מול מבחן מציאות החיים

אמש זכיתי להיפגש עם קבוצת סטודנטים LD/ADHD האמת שהתרגשתי ......החזירו אותי בשעון הזמן .
קיימנו שיחה כנה ופתוחה שיתפתי אותם בהתמודדות שלי כילד, כסטודנט ואדם בוגר.
למרות פער הגילאיים יכולנו לחלוק את אותן קשיים, התמודדויות והתלבטויות. היה לי חשוב להעביר את המסר של "האחריות שלכם על חייכם" "אתם יכולים זה בידיכם" ....!!! אני מאמין וחיי את המסר זה.
ואז לקראת סוף המפגש הועלתה שאלה שלא מרפה ממני ....וכך נשאלתי 
"אני פה מקבל עזרה, יש התחשבות, התאמות בבחינות וזה מועיל אבל...מה יהיה כשאצא לשוק העבודה?"
שם לא מתחשבים, שם יש תחרות וכל נמדד בביצועיים מה אז יהיה?
שאלה עמוקה מעוררת מחשבה אודות כל סוגיות ההתאמות, התחשבויות והרצון לסייע. 
היכן עובר הקו הדק בין תמיכה לעיכוב? בין יצירת מציאות מדומה לבין מתן הזדמנות שווה? 
כיצד יוצאים עם כליים ראויים להתמודדות נכונה בשוק העבודה? 
לעניות דעתי הנושא מצריך מחשבה והתייחסות הרבה יותר מעמיקה.

יום שלישי, 9 באפריל 2013

רשימה לעולם עומדת

כולכם בטח שמעתם שעל מנת להתמקד כדאי לערוך רשימת מטלות לסדר על פי סדר העדיפות, לעבוד בצורה מתוכנת ומאורגנת ואכן כן .... אבל במציאות כך זה נראה
כל בקר מתחיל ברשימת משימות על פי סדר עדיפויות, רשימה מתוכננת בקפדנות ראויה לציון
מוכנה על השולחן קוראת לי להתחיל לפעול ... אני מתיישב עובר עלייה ומתחיל ....
ואז המוח מכריז על מרד 
אותו מעניין להתקשר לגברת שהשאירה אמש הודעה ומחכה לתשובה
חשוב לא?
אחרי השיחה חייבים לבדוק איזה מיל הגיע ומי צייץ ובפייס לליליק 
כן המוח מכריז "אני זוכר יש רשימה"...מיד מיד חוזרים אליה 
אך שנייה מה עם הפסקת קפה קצרה?
חזרתי לשולחן, היא מונחת מחכה ...ואני כבר שכחתי מקיומה, מזיז אותה לפינה
לוקח אוויר ומכריז בקול הגיע הזמן לפעול אך אבוי כבר הגיע הזמן ללכת לישון 

יום חמישי, 4 באפריל 2013

אייני ה"טרנד" העכשווי


בזמן האחרון כמעט בכל ראיון אנו קוראים על השחקן ההוא וכוכבת ההיא שמתוודים שגם הם ..כן ...גם הם "ADHD" מנגד מתגבר הקול שטוען ..."הם סתם עצלנים שלא לומר מפונקים או שפשוט מסכנים כי ההורים לא באמת מחנכים" .... ונוסיף שהמחקרים מדברים על זינוק באבחון והעלייה בשימוש בתרופות ואני כבר בעצמי מתבלבל מכל בליל ההודעות.....אז מה באמת יש פה??

ברצוני לשתף בכנות הראויה שהפרעת הקשב נוכחת ופעילה בחיי כבר ארבעה עשורים.
יש בנינו יחסים מורכבים, עליות ומורדות חיוכים וגם בכיות הרבה תסכולים, בעיקר התמודדויות בלתי פוסקות ובכל שלב עם מהמורות חדשות. 
התמודדות יומיומית, פעמים מתישה, פעמים מגניבה ולמזלי לרוב מעוררת השארה.
לעניות דעתי חשוב ביותר שנזכור שאף אחד לא באמת בהפרעת הקשב בוחר !!!
זו אינה בחירה אישית שצצה כך פתאום, אינה מגיעה כתוצאה מחינוך שגוי או מעצלנות יתרה ואפילו לא מסתם צבע מאכל או פרי שלא רוסס. הפרעת קשב אינה באה וחולפת כעונות השנה והיא אינה מתמקדת רק בכיתה.
עם הפרעת קשב וריכוז נולדים והיא נוכחת ואקטיבית בחיים פעמים כבר מגילאים צעירים.
השפעתה היקפית בכל תחומי החיים (קוגניטיבית רגשית ותפקודית).
אבחנתה אינה פשוטה ודורשת ברור ואבחנה מבדלת ראויה. המענה חייב להיות מערכתי, מתמשך ומבוקר. 
לעניות דעתי יש להרים קול ולעצור את הטרנד העכשווי "אני ADHD" אילו זו מחמאה או סתם בחירה. 
מי שמתמודד עם הפרעת הקשב יודע שזו התמודדות מורכבת כנסיעה ברכבת הרים כשהירידות חדות והעליות קשות וכל צצים אתגרים לא פשוטים.
אדגיש על מנת שלא יובן לא נכון אייני מאמין ברחמים בוויתורים  אין צורך לחרם, לוותר ובטח לא להתייאש !!!כשפועלים בהתמדה, בנחישות ומתוך אמונה השמים הם הגבול ויש לכך אינספור הוכחות יומיומיות(גם מעצמי אוכל להעיד ....)
אך אנא בואו נשמור על הגבולות נתייחס לענין בכבוד ראש ולא נעשה שימוש נלוז ונהפוך את הענין לעוד "טרנד עכשווי" שהיום in ומחרת out. 

יום שלישי, 2 באפריל 2013

מוצאים את השגרה מהארון

הבוקר התחיל בשאלה "אבא נכון שגם היום חופש"? התמהמהתי בתשובתי... עומד ועצב מרוח על פני, אמרתי כן! שוב ה"יש" של השמחה פרץ  מגרונם ... . אך מיד הוספתי "אבל היום זה נגמר" ופתאום על פרצופי נמרח חיוך (קצת אידיוטי אם נודה) ובקול רם הוספתי "ברוך ה'" !!

וכשהם עדין מנסים לעקל את גודל הטרגדיה הכרזתי "אין טלוויזיה ואין מחשב עד שהתיק עומד למסדר, שהעבודות  ושאר שיעורי הבית(שלי) ערוכים לבדיקה וכל זה קורה עכשיו לא בעוד שעה"
אבל אבא..."אנחנו בחופשה" זעקות השבר נשמעו מכל עבר ואני בגאון וללא חשש מכריז זהו שלא החופש הסתיים אך לא הודיעו עדיין לכולם.....

כנראה שגם הם כבר עייפים אחרת אין הסבר לחוסר הלחימה וקבלת ההוראה.
וכך עשינו: 
עברנו על השיעורים(מגיע לי ציון עובר עליהם),
מערכות למחר סודרו,
בגדים הוכנו,
רענון חוקי השגרה לבית וכיתה הוקראו ובחלקם כבר לפעולה נכנסו (שעות שינה מלפני יומיים חזרו). 
אל תטעו לרגע זה רק שלב המכין על יבש, מחר בשש לרטוב נעבור ובטוח שנצטרך מבראשית לחזור 
אך בטוח שלפחות מחר נעשה את הכל רק חיוך רחב.

יום ראשון, 31 במרץ 2013

קושיית ״הטייס האוטומטי״

נכון שהפסח כמעט עבר הקושיות נשאלו ונענו אך לי יש עדין קושיה פתוחה ללא פתרונים קושיית ״אוטומטיזציה של הטעויות ״ או בפשוטות החזרה על אותן שגיאות בזמן אמת,כטייס אוטומטי הטס ללא שליטה ומתרסק בכל פעם באותה נקודה

למה לחזור על אותן טעויות אני שואל ללא תשובה 
מדוע איינו מצליח לעצור רגע לפני במקום שנייה אחרי
מדוע רק בדיעבד יודע להסביר שכך לא נכון וסביר
מדוע חוזרים שוב ושוב על אותן דברים ומרגשים שבכל פעם מבראשית מתחילים 
למה האוטומט נמצא על מצב שגיאה וכיצד משנים מצב הצבירה

כן אני מכיר את ההסברים על התיפקודים הניהוליים, אימפולסיביות ושאר מרעין בישין...
בצורך בתרגול וחזרה ובהרבה תקווה ואמונה.
אך עדין השאלה נשארת פתוחה נקווה שבפסח הבא נקבל תשובה לקושיה.

עד אז נאסוף את עצמנו נשאף אוויר , נתאמץ להאמין ובעיקר נעשה בהתמדה את הנחוץ לשינוי מצב הצבירה
נאמין, נעשה בהתמדה ובטוח שהתוצאות יגיעו גם עם לא בשנה הקרובה

יום חמישי, 28 במרץ 2013

לחגוג את הסדר ולצאת בסדר

כל שנה לפני כניסת החג אני מתחיל להזיע ולכאוב ובעיקר לשבור את הראש כיצד עוברים עוד סדר בסדר?

השנה התעליתי על עצמי (כנראה האימון עוזר), לא רק שהשתתפתי בצורה פעילה בסדר, לא נעלמתי ולא נאלמתי. לכל הגיסות והגיסים, לכל הסובבים ברכתי בחג שמח עם חיוך מכל הלב ובצירוף נשיקה(כמובן באוויר, גם לתזזיתיים  יש סייגים)
למחרת היום טיול שלם גמעתי בשתיקה לא ביקשתי לוותר על אף אבן וגבעה.
אך  השיא היה נסיעה בפקק ארוך כאורך היציאה מהגולה. פה לא פציתי, ילד מהחלון לא השלכתי , קול לא הרמתי כשמאחור מהקהלת התזזיתיים בבכי וצעקות מזמרת ללא הרף.
כל הדרך נשמתי לאט לאט (כמו שלמדתי על יבש), לעצמי מלמלתי "הכל בסדר" עוד מעט יגמר 
והאמת שמה שעזר מאוד השעון של הwaze בעוד 2:15 תגיע ליעד...בעוד 1:50 ... וכל פעם אני זועק בשקט ישש! יש תקווה 
כשהגענו לחוף המבטחים או בשמו הידוע הבית ...פה לא התאפקתי ובחיוך גדול הכרזתי 
הטיולים לפסח הזה הסתיימו !!! פקקים ? רק בערוץ 2 לא לנו ...לא לנו ....
אז מה עשה את ההבדל? אימון על יבש עוזר, אפליקציות חביבות מסייעות.
אבל באמת זו המטרה ששמתי לעצמי לשנה...כן ...כן .... שאני אכשל? אין סיכוי !!!
אך הכל במידה אל תתלהבו יתר על המידה .... אל תמתחו את הגבולות מעבר ליכולת תזכרו תמיד יש את השנה הבאה בפקק החדש.
לשנה הבא באתגרים החדשים 

 

יום חמישי, 17 בינואר 2013

די עם תסמונת הש.ג.

כבר מספר ימים אני מסתובב בתחושת מועקה(ולא בגלל השלג והקור), תחושת המועקה הנובעת  ממפגש די טראומטי בבית ספר, באתי לתת הרצאה בנושא וזכיתי לקיתונות של מי שופכין בתחילה נעלבתי ואפילו כעסתי אך לאחר מספר ימים של מחשבה החלטתי לכתוב את הפוסט הבא. 

אני בדעה שכל אדם בכל מקצוע קם בבקר עם רצון להגשים את עצמו ולהצליח בעבודתו ולא משנה מה מקצועו.
כך גם גישתי למורי ילדינו. בעיני יש במערכת החינוך  אנשים ראויים אשר רוצים לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר, אך כבכל מקצוע על מנת להצליח צריך ידע, ניסיון ושיתוף פעולה.
כל ההורים ששולחים את היקר להם, ילדיהם, למערכת החינוך עושים זאת עם תחושת דאגה על אחת כמה וכמה הורים לילדים עם צרכים ייחודים.

כאב אשר כילד בעצמו נפגע מהמערכת רק החרדה והדאגה גובר עשרות מונים ותחושת חוסר האונים מתערבבת עם חוסר האמון ופעמים גם כעס.

אנו ההורים כשזכינו לקבל מתנה את ילדינו עם הפרעת הקשב בעצמנו נזקקנו להדרכה, ליווי, עצה מקצועית על מנת שנוכל לתת מענה ראוי לילדינו, וגם לנו יש רגעי משבר, תסכול וחוסר אונים.
עכשיו נסו לדמיין מה קורה למורה שנכנס יומיום לכיתה רוצה להספיק חומר, רוצה שהתלמידים יקשיבו יבחנו ויצליחו ובמקום זה הוא נפגש עם התכשיט שלנו (ועד כמה ביחד) אשר כל יום מחדש מאתגר ומתסכל אותו והוא המורה עומד חסר אונים ללא ידע ראוי כיצד ומה לעשות....לא פשוט....

המורים שבחרו ללמד בבית ספר רגילים, הוכשרו לשם כך בלבד, הם למדו עולם תוכן מסוים ושיטות הוראה לתלמידים "רגילים" כלומר אין להם את הכלים הראויים על מנת לתת מענה לילדינו.
כשמערכת החינוך במדינתנו החליטה שילדינו צריכים להיות במערכת הרגילה ואני מאמין ותומך בכך בכל מאודי היא הייתה חייבת לספק את כל ההכשרה המקצועית הרלוונטית לכלל המורים ובמקום זאת היא הסתפקה בהשמעת קולות עמומים ובהפניית ההורים לאבחונים וחיפוש מענה מחוץ למערכת.
נכון, שכיום יש ניסיונות ראויים לתת למורים הכשרות מקצועיות וכלי להתמודד אך זה מעט מידי.
לעניות דעתי, כהורים עלינו לפעול אחרת מצד אחד להשמיע קול חזק וברור לקובעי המדיניות במשרד ולדרוש מענה מערכתי ומקצועי ומנגד לתמוך במורים אשר רוצים ולא ממש יודעים או יכולים.
מה דעתכם ?


יום שלישי, 15 בינואר 2013

בגבהים כנראה קל להתחבר לחיים


בגובה 2500 מטר כנראה המוזה פועלת שעות נוספות ....
תוך כדאי גלישה עברה בי המחשבה .....כמה קל להבין, להזדהות ולהכיל את האחר כאשר אני מסוגל את עצמי לקבל 
כשעומדים מול עוצמת הטבע והמראה עוצר נשימה כל מה שאפשר לעשות זה להתחבר לעצמך וזה מה שיצא ממני היום תוך כדי גלישה...

כשתשמעו את עצמכם תוכלו להבחין בקולו של ילדכם
ותגלו כמה טעיתם 
כשתיפקחו עיניים ותתבוננו במראה
תגלו את הניצוץ בעיניו.
כשתתחברו לעצכם תזכו להרגיש את ילדכם 
ואז תזכו לראות אוצר.....יהלום לא מלוטש 
בידכם הבחירה לחשוף אותו לעולם 
או
להוסיף שכבה נוספת של אבק
ובננו זה יהיה מאוד חבל ....

יום שישי, 11 בינואר 2013

כך מוחי עובד ושלכם?


כך המוח שלי עובד...אולי תזדהו ואולי תבקרו 
אך חשוב שתכירו גם את הצד של האחר
אז בבקשה קבלו הצצה נדירה למוחי הקשוב בלי הפסקה...

רעש אינסופי, 
המחשבות מתחלפות ,
כברקים המבשרים על עוד סופה קרבה
התחושה איבוד שליטה

ככדור בדולח צבעוני ומפתה המוח רץ
ומדלג מרעיון גאוני, לתחושת יאוש
מהבזק פתאומי ורצון לכבוש 
להרמת ידיים וכאב הקשה מנשוא

הכול מתערבב ללא שליטה
והגוף זועק למנוחה ואפילו רק לשנייה
אך המוח חושב, מדלג עובר מרעיון למחשבה
מתחושה לדעה, לא עוצר לשנייה.

מרחוק בקול מעומעם אתה שוב שומע
תהיה מרוכז...היכן אתה...למה שוב התנתקת
מה יהיה איתך...למה צריך לחזור על הכל בשנית  
למה שוב שכחת..למה איבדת...היכן שמת...מה הבטחת 
ואתה  עומד, כמעט ומתפרץ לעבר השמים 
מפנה מבט מחפש מפלט....