יום חמישי, 17 בינואר 2013

די עם תסמונת הש.ג.

כבר מספר ימים אני מסתובב בתחושת מועקה(ולא בגלל השלג והקור), תחושת המועקה הנובעת  ממפגש די טראומטי בבית ספר, באתי לתת הרצאה בנושא וזכיתי לקיתונות של מי שופכין בתחילה נעלבתי ואפילו כעסתי אך לאחר מספר ימים של מחשבה החלטתי לכתוב את הפוסט הבא. 

אני בדעה שכל אדם בכל מקצוע קם בבקר עם רצון להגשים את עצמו ולהצליח בעבודתו ולא משנה מה מקצועו.
כך גם גישתי למורי ילדינו. בעיני יש במערכת החינוך  אנשים ראויים אשר רוצים לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר, אך כבכל מקצוע על מנת להצליח צריך ידע, ניסיון ושיתוף פעולה.
כל ההורים ששולחים את היקר להם, ילדיהם, למערכת החינוך עושים זאת עם תחושת דאגה על אחת כמה וכמה הורים לילדים עם צרכים ייחודים.

כאב אשר כילד בעצמו נפגע מהמערכת רק החרדה והדאגה גובר עשרות מונים ותחושת חוסר האונים מתערבבת עם חוסר האמון ופעמים גם כעס.

אנו ההורים כשזכינו לקבל מתנה את ילדינו עם הפרעת הקשב בעצמנו נזקקנו להדרכה, ליווי, עצה מקצועית על מנת שנוכל לתת מענה ראוי לילדינו, וגם לנו יש רגעי משבר, תסכול וחוסר אונים.
עכשיו נסו לדמיין מה קורה למורה שנכנס יומיום לכיתה רוצה להספיק חומר, רוצה שהתלמידים יקשיבו יבחנו ויצליחו ובמקום זה הוא נפגש עם התכשיט שלנו (ועד כמה ביחד) אשר כל יום מחדש מאתגר ומתסכל אותו והוא המורה עומד חסר אונים ללא ידע ראוי כיצד ומה לעשות....לא פשוט....

המורים שבחרו ללמד בבית ספר רגילים, הוכשרו לשם כך בלבד, הם למדו עולם תוכן מסוים ושיטות הוראה לתלמידים "רגילים" כלומר אין להם את הכלים הראויים על מנת לתת מענה לילדינו.
כשמערכת החינוך במדינתנו החליטה שילדינו צריכים להיות במערכת הרגילה ואני מאמין ותומך בכך בכל מאודי היא הייתה חייבת לספק את כל ההכשרה המקצועית הרלוונטית לכלל המורים ובמקום זאת היא הסתפקה בהשמעת קולות עמומים ובהפניית ההורים לאבחונים וחיפוש מענה מחוץ למערכת.
נכון, שכיום יש ניסיונות ראויים לתת למורים הכשרות מקצועיות וכלי להתמודד אך זה מעט מידי.
לעניות דעתי, כהורים עלינו לפעול אחרת מצד אחד להשמיע קול חזק וברור לקובעי המדיניות במשרד ולדרוש מענה מערכתי ומקצועי ומנגד לתמוך במורים אשר רוצים ולא ממש יודעים או יכולים.
מה דעתכם ?


יום שלישי, 15 בינואר 2013

בגבהים כנראה קל להתחבר לחיים


בגובה 2500 מטר כנראה המוזה פועלת שעות נוספות ....
תוך כדאי גלישה עברה בי המחשבה .....כמה קל להבין, להזדהות ולהכיל את האחר כאשר אני מסוגל את עצמי לקבל 
כשעומדים מול עוצמת הטבע והמראה עוצר נשימה כל מה שאפשר לעשות זה להתחבר לעצמך וזה מה שיצא ממני היום תוך כדי גלישה...

כשתשמעו את עצמכם תוכלו להבחין בקולו של ילדכם
ותגלו כמה טעיתם 
כשתיפקחו עיניים ותתבוננו במראה
תגלו את הניצוץ בעיניו.
כשתתחברו לעצכם תזכו להרגיש את ילדכם 
ואז תזכו לראות אוצר.....יהלום לא מלוטש 
בידכם הבחירה לחשוף אותו לעולם 
או
להוסיף שכבה נוספת של אבק
ובננו זה יהיה מאוד חבל ....

יום שישי, 11 בינואר 2013

כך מוחי עובד ושלכם?


כך המוח שלי עובד...אולי תזדהו ואולי תבקרו 
אך חשוב שתכירו גם את הצד של האחר
אז בבקשה קבלו הצצה נדירה למוחי הקשוב בלי הפסקה...

רעש אינסופי, 
המחשבות מתחלפות ,
כברקים המבשרים על עוד סופה קרבה
התחושה איבוד שליטה

ככדור בדולח צבעוני ומפתה המוח רץ
ומדלג מרעיון גאוני, לתחושת יאוש
מהבזק פתאומי ורצון לכבוש 
להרמת ידיים וכאב הקשה מנשוא

הכול מתערבב ללא שליטה
והגוף זועק למנוחה ואפילו רק לשנייה
אך המוח חושב, מדלג עובר מרעיון למחשבה
מתחושה לדעה, לא עוצר לשנייה.

מרחוק בקול מעומעם אתה שוב שומע
תהיה מרוכז...היכן אתה...למה שוב התנתקת
מה יהיה איתך...למה צריך לחזור על הכל בשנית  
למה שוב שכחת..למה איבדת...היכן שמת...מה הבטחת 
ואתה  עומד, כמעט ומתפרץ לעבר השמים 
מפנה מבט מחפש מפלט....