יום חמישי, 17 בינואר 2013

די עם תסמונת הש.ג.

כבר מספר ימים אני מסתובב בתחושת מועקה(ולא בגלל השלג והקור), תחושת המועקה הנובעת  ממפגש די טראומטי בבית ספר, באתי לתת הרצאה בנושא וזכיתי לקיתונות של מי שופכין בתחילה נעלבתי ואפילו כעסתי אך לאחר מספר ימים של מחשבה החלטתי לכתוב את הפוסט הבא. 

אני בדעה שכל אדם בכל מקצוע קם בבקר עם רצון להגשים את עצמו ולהצליח בעבודתו ולא משנה מה מקצועו.
כך גם גישתי למורי ילדינו. בעיני יש במערכת החינוך  אנשים ראויים אשר רוצים לעשות את עבודתם בצורה הטובה ביותר, אך כבכל מקצוע על מנת להצליח צריך ידע, ניסיון ושיתוף פעולה.
כל ההורים ששולחים את היקר להם, ילדיהם, למערכת החינוך עושים זאת עם תחושת דאגה על אחת כמה וכמה הורים לילדים עם צרכים ייחודים.

כאב אשר כילד בעצמו נפגע מהמערכת רק החרדה והדאגה גובר עשרות מונים ותחושת חוסר האונים מתערבבת עם חוסר האמון ופעמים גם כעס.

אנו ההורים כשזכינו לקבל מתנה את ילדינו עם הפרעת הקשב בעצמנו נזקקנו להדרכה, ליווי, עצה מקצועית על מנת שנוכל לתת מענה ראוי לילדינו, וגם לנו יש רגעי משבר, תסכול וחוסר אונים.
עכשיו נסו לדמיין מה קורה למורה שנכנס יומיום לכיתה רוצה להספיק חומר, רוצה שהתלמידים יקשיבו יבחנו ויצליחו ובמקום זה הוא נפגש עם התכשיט שלנו (ועד כמה ביחד) אשר כל יום מחדש מאתגר ומתסכל אותו והוא המורה עומד חסר אונים ללא ידע ראוי כיצד ומה לעשות....לא פשוט....

המורים שבחרו ללמד בבית ספר רגילים, הוכשרו לשם כך בלבד, הם למדו עולם תוכן מסוים ושיטות הוראה לתלמידים "רגילים" כלומר אין להם את הכלים הראויים על מנת לתת מענה לילדינו.
כשמערכת החינוך במדינתנו החליטה שילדינו צריכים להיות במערכת הרגילה ואני מאמין ותומך בכך בכל מאודי היא הייתה חייבת לספק את כל ההכשרה המקצועית הרלוונטית לכלל המורים ובמקום זאת היא הסתפקה בהשמעת קולות עמומים ובהפניית ההורים לאבחונים וחיפוש מענה מחוץ למערכת.
נכון, שכיום יש ניסיונות ראויים לתת למורים הכשרות מקצועיות וכלי להתמודד אך זה מעט מידי.
לעניות דעתי, כהורים עלינו לפעול אחרת מצד אחד להשמיע קול חזק וברור לקובעי המדיניות במשרד ולדרוש מענה מערכתי ומקצועי ומנגד לתמוך במורים אשר רוצים ולא ממש יודעים או יכולים.
מה דעתכם ?


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה