יום ראשון, 28 באפריל 2013

כיצד לשמר את הרגע


כמה פעמים חשבתם לעצמכם "הלוואי שהייתי יכול לשכפל את היום הזה "?

מכירים את ההרגשה שעובר יום מדהים ורוצים שיימשך לנצח?

אבל  ביום שלמחרת שוב חוזרים לרוץ אחרי הזנב, מנסים לא לאחר, לעמוד בכל ההתחייבות ולהספיק הכל
ואז אותו יום אמש נשאר כזיכרון עמום ורחוק ומעלה געגועים וטעם של עוד. 

מנסים להיזכר מה היה כל כך מיוחד באותו יום נדיר מעורר געגועים אך לא מצליחים להיזכר... מה היה שם? 
מה היה שונה באותו יום? מה גרם להרגיש כל כך טוב?
כלום לא עולה...תחושת החמצה...

 כן, עוד תוצאה של הפרעת קשב, הקושי לשמר ולזכור פרטים, זוכרים תמונה כללית אך כשמנסים לזכור את פרטיה נתקלים בבלוק ....נכון?

מתסכל! לא חובה

מניסיוני, אני משתדל לאסוף את אותם רגעים, פירורי אירועים אשר עשו את היום למיוחד.
כמי שלא חובב כתיבה (בעט) אני משתמש בנייד, כותב הודעת תזכורת ובתקופה האחרונה השתכללתי עברתי להקלטה בנייד ושומר לימים שחונים.

אספו פירורים בסוף תהיה לכם עוגה 

יום שני, 22 באפריל 2013

על אחריותי

די נמאס!
כמה אפשרי להאשים את "ההפרעה..."
בגללה לא הצלחתי, בזמן לא הגעתי, שכחתי ויתרתי 
כמה אפשר להתלונן עלייה ועל מעלליה 
זה כבר בלתי נסבל ...

הגיע העת לקחת אחריות להתמודד עם המציאות 
נכון, מציאות חיינו מורכבת  ומאתגרת 
רצופה סערות, אכזבות ולא מעט הצלחות משמעותיות
דורשת מאמץ ועבודה בלתי פוסקת 
אך אין ספק ההשקעה משתלמת 

לעצמי אני פונה בדרישה בלתי מתפשרת
הגיע העת להפסיק לתרץ על מדוע, למה ואיך 
שתי ידיים לפרוס ואת האחריות לתפוס 
 יהיו טעיות ושגיאות לא מעטות 
אבל בטוח גם נקצור הצלחות לא מבוטלות

נכון, הפרעתי היקרה את תחכי מעבר לפינה 
תכבידי, קשיים תערמי ולי לא תניחי 
אך הפעם לא תצליחי  

יום חמישי, 11 באפריל 2013

השפעת ההתאמות במבחנים מול מבחן מציאות החיים

אמש זכיתי להיפגש עם קבוצת סטודנטים LD/ADHD האמת שהתרגשתי ......החזירו אותי בשעון הזמן .
קיימנו שיחה כנה ופתוחה שיתפתי אותם בהתמודדות שלי כילד, כסטודנט ואדם בוגר.
למרות פער הגילאיים יכולנו לחלוק את אותן קשיים, התמודדויות והתלבטויות. היה לי חשוב להעביר את המסר של "האחריות שלכם על חייכם" "אתם יכולים זה בידיכם" ....!!! אני מאמין וחיי את המסר זה.
ואז לקראת סוף המפגש הועלתה שאלה שלא מרפה ממני ....וכך נשאלתי 
"אני פה מקבל עזרה, יש התחשבות, התאמות בבחינות וזה מועיל אבל...מה יהיה כשאצא לשוק העבודה?"
שם לא מתחשבים, שם יש תחרות וכל נמדד בביצועיים מה אז יהיה?
שאלה עמוקה מעוררת מחשבה אודות כל סוגיות ההתאמות, התחשבויות והרצון לסייע. 
היכן עובר הקו הדק בין תמיכה לעיכוב? בין יצירת מציאות מדומה לבין מתן הזדמנות שווה? 
כיצד יוצאים עם כליים ראויים להתמודדות נכונה בשוק העבודה? 
לעניות דעתי הנושא מצריך מחשבה והתייחסות הרבה יותר מעמיקה.

יום שלישי, 9 באפריל 2013

רשימה לעולם עומדת

כולכם בטח שמעתם שעל מנת להתמקד כדאי לערוך רשימת מטלות לסדר על פי סדר העדיפות, לעבוד בצורה מתוכנת ומאורגנת ואכן כן .... אבל במציאות כך זה נראה
כל בקר מתחיל ברשימת משימות על פי סדר עדיפויות, רשימה מתוכננת בקפדנות ראויה לציון
מוכנה על השולחן קוראת לי להתחיל לפעול ... אני מתיישב עובר עלייה ומתחיל ....
ואז המוח מכריז על מרד 
אותו מעניין להתקשר לגברת שהשאירה אמש הודעה ומחכה לתשובה
חשוב לא?
אחרי השיחה חייבים לבדוק איזה מיל הגיע ומי צייץ ובפייס לליליק 
כן המוח מכריז "אני זוכר יש רשימה"...מיד מיד חוזרים אליה 
אך שנייה מה עם הפסקת קפה קצרה?
חזרתי לשולחן, היא מונחת מחכה ...ואני כבר שכחתי מקיומה, מזיז אותה לפינה
לוקח אוויר ומכריז בקול הגיע הזמן לפעול אך אבוי כבר הגיע הזמן ללכת לישון 

יום חמישי, 4 באפריל 2013

אייני ה"טרנד" העכשווי


בזמן האחרון כמעט בכל ראיון אנו קוראים על השחקן ההוא וכוכבת ההיא שמתוודים שגם הם ..כן ...גם הם "ADHD" מנגד מתגבר הקול שטוען ..."הם סתם עצלנים שלא לומר מפונקים או שפשוט מסכנים כי ההורים לא באמת מחנכים" .... ונוסיף שהמחקרים מדברים על זינוק באבחון והעלייה בשימוש בתרופות ואני כבר בעצמי מתבלבל מכל בליל ההודעות.....אז מה באמת יש פה??

ברצוני לשתף בכנות הראויה שהפרעת הקשב נוכחת ופעילה בחיי כבר ארבעה עשורים.
יש בנינו יחסים מורכבים, עליות ומורדות חיוכים וגם בכיות הרבה תסכולים, בעיקר התמודדויות בלתי פוסקות ובכל שלב עם מהמורות חדשות. 
התמודדות יומיומית, פעמים מתישה, פעמים מגניבה ולמזלי לרוב מעוררת השארה.
לעניות דעתי חשוב ביותר שנזכור שאף אחד לא באמת בהפרעת הקשב בוחר !!!
זו אינה בחירה אישית שצצה כך פתאום, אינה מגיעה כתוצאה מחינוך שגוי או מעצלנות יתרה ואפילו לא מסתם צבע מאכל או פרי שלא רוסס. הפרעת קשב אינה באה וחולפת כעונות השנה והיא אינה מתמקדת רק בכיתה.
עם הפרעת קשב וריכוז נולדים והיא נוכחת ואקטיבית בחיים פעמים כבר מגילאים צעירים.
השפעתה היקפית בכל תחומי החיים (קוגניטיבית רגשית ותפקודית).
אבחנתה אינה פשוטה ודורשת ברור ואבחנה מבדלת ראויה. המענה חייב להיות מערכתי, מתמשך ומבוקר. 
לעניות דעתי יש להרים קול ולעצור את הטרנד העכשווי "אני ADHD" אילו זו מחמאה או סתם בחירה. 
מי שמתמודד עם הפרעת הקשב יודע שזו התמודדות מורכבת כנסיעה ברכבת הרים כשהירידות חדות והעליות קשות וכל צצים אתגרים לא פשוטים.
אדגיש על מנת שלא יובן לא נכון אייני מאמין ברחמים בוויתורים  אין צורך לחרם, לוותר ובטח לא להתייאש !!!כשפועלים בהתמדה, בנחישות ומתוך אמונה השמים הם הגבול ויש לכך אינספור הוכחות יומיומיות(גם מעצמי אוכל להעיד ....)
אך אנא בואו נשמור על הגבולות נתייחס לענין בכבוד ראש ולא נעשה שימוש נלוז ונהפוך את הענין לעוד "טרנד עכשווי" שהיום in ומחרת out. 

יום שלישי, 2 באפריל 2013

מוצאים את השגרה מהארון

הבוקר התחיל בשאלה "אבא נכון שגם היום חופש"? התמהמהתי בתשובתי... עומד ועצב מרוח על פני, אמרתי כן! שוב ה"יש" של השמחה פרץ  מגרונם ... . אך מיד הוספתי "אבל היום זה נגמר" ופתאום על פרצופי נמרח חיוך (קצת אידיוטי אם נודה) ובקול רם הוספתי "ברוך ה'" !!

וכשהם עדין מנסים לעקל את גודל הטרגדיה הכרזתי "אין טלוויזיה ואין מחשב עד שהתיק עומד למסדר, שהעבודות  ושאר שיעורי הבית(שלי) ערוכים לבדיקה וכל זה קורה עכשיו לא בעוד שעה"
אבל אבא..."אנחנו בחופשה" זעקות השבר נשמעו מכל עבר ואני בגאון וללא חשש מכריז זהו שלא החופש הסתיים אך לא הודיעו עדיין לכולם.....

כנראה שגם הם כבר עייפים אחרת אין הסבר לחוסר הלחימה וקבלת ההוראה.
וכך עשינו: 
עברנו על השיעורים(מגיע לי ציון עובר עליהם),
מערכות למחר סודרו,
בגדים הוכנו,
רענון חוקי השגרה לבית וכיתה הוקראו ובחלקם כבר לפעולה נכנסו (שעות שינה מלפני יומיים חזרו). 
אל תטעו לרגע זה רק שלב המכין על יבש, מחר בשש לרטוב נעבור ובטוח שנצטרך מבראשית לחזור 
אך בטוח שלפחות מחר נעשה את הכל רק חיוך רחב.