יום חמישי, 20 ביוני 2013

הלוואי והייתי יודע לרקוד את ריקוד החיים

לחיות עם הפרעות קשב וריכוז זה  כמו להגיע בנשף הסיום עם בת זוג מושלמת  ולא לדעת לרקוד. אני יודע ללכת, לקפוץ, לדלג  ולרוץ, אבל אני לא יכול לרקוד. לא משנה אם אני המוביל או המובל,  וואלס או היפ הופ מודרני או סתם לנוע אני הולך לאיבוד נכון יש בחיים דברים חשובים יותר מריקוד אבל לצערי  אני מגלה  שגם בהם אני לא כל כך טוב.

 לא יודע איך לדבר
שיחות הן חלק מחיינו, זו הדרך שבה אנחנו היצורים על שניים מתקשרים. שיחות מורכבות ממילים המרכיבים משפטים ומהן נוצר רעיון שלם כל זאת מוכר וידוע. אבל כמה פעמים תפסתי את עצמי קולט שהמלים מתבלבלות, המשפט לא מוכן ושאף אחד את הרעיון לא קלט.
כמה פעמים התכוונתי לטוב ויצא רע, התכוונתי להחמיא והאחר נפגע ונעלב? כמה פעמים שנייה אחרי שהמשפט נפלט רציתי להיעלם מבושה .....הלוואי ויכולתי לדבר כשורה
לא יודע לעשות...
אני עושה הרבה דברים חיוביים במשך, מגיע עם הרבה רצון טוב. כשצריך יכול לתקן, למצוא פתרונות יעילים וזה נותן תחושה טובה אין בכך ספק. אבל, כשאני עושה לא תמיד חושב ושוקל  על כל ההשלכות של המעשים שלי. לפעמים לא צריך לעשות, צריך להרפות לוותר, לחכות ואז זה יהיה יודע לעשות .הלוואי שהייתי יכול לזהות מראש מתי מעשיי הולכים להביא על חרפה וחרטה.
לא יודע לשלוט בקשב ...
חיי היומיום מצרכים את תשומת לבי, והאמת אני יכול לשים לב לדברים, אני יכול לשים לב לכמה דברים בבת אחת. אבל ככל שעולה העומס ולאורך זמן הרבה דברים מתפספסים ואני מתחיל להיות מתוסכל מוותר, נכנס לקיפאון ואז המצב מחמיר רשימת המטלות גודלת והקשב עוד יותר בורח. הזמן פועל נגדי, כל הזמן עלי לעסוק בכיבוי שרפות, לסתום חורים ולסגור פערים.
הלוואי שהייתי יכול לשמור על הקשב לאורך זמן ולהפנות את תשומת הלב שלי למה שבאמת חשוב ונחוץ.
לא  יודע מה חשוב ...
בחיים, יש דברים שהם חשובים יותר וחשובים פחות ויש דברים שלא חשובים כלל. לצערי אייני תמיד מזהה מה חשוב ומה מיותר, מה חשוב יותר ומה סתם בזבוז זמן. אני מנסה, מתאמץ  אבל באמת אין לי מושג איך לעשות את זה.
לעתים קרובות אני מוצא את עצמי חושב על סדר העדיפויות שלי האם זה הסדר הראוי, האם בכלל לקחתי בחשבון את כל הפרטים?.
הלוואי ואלמד איך עושים סדר עדיפות נכון וראוי על מנת שאפסיק אחרי הזנב לרוץ.
אבל  אני חבר טוב ...
בחיים, יש הזדמנויות להיות חבר טוב ואני יכול לעשות זאת. גם אם איני לא יכול להיות קשוב, לדבר ברור, לארגן את חיי ולשמור על החוקים אני יכול להיות חבר טוב חבר לכל החיים.

אבל ... אני עדיין לא יכול לרקוד  את ריקוד החיים

יום שלישי, 18 ביוני 2013

לא עצלן, לא תחמן אפילו לא שכחן.... סתם בעל עם ADHD

"איך שכחת לקחת את הילדה לחוג? מדוע הבית נראה תמיד כמו אחרי מלחמה ואתה רק שוכב על הספה...תמיד צריך לעבור אחרייך.....יש לי עוד ילד בבית ...כמה פעמים צריך לבקש ממך ..אדם פשוט עצלן!..... מכירים? מאוד מרגיז אותי כאשר מתארים אותי "עצלן" , מתלוננים עלי"! 


בדרך כלל, זה ממש לא נכון אלא שחלק מההתמודדות עם הפרעת הקשב היא הבעיה ליזום דברים. לרוב או שאני מרוכז מדי (לא בהכרח במה שחשוב) או שפשוט אייני יודע מה לעשות קודם ואז אני עסוק בלחשוב מה לעשות קודם עד שזה מגיע להתשה מוחלטת.
אני מודע לכך שדרך זו גורמת לכם להסתכל עלי כעל "סוג של עצלן" אבל זה לא כך, אתם לא מודעים כמה קשה המוח שלי עובד, הוא לא מפסיק לעבוד נכון שרוב זה נראה לכן "כגז בניוטרל".
אם ברצונכם לעזור חשוב שתחילה שתכירו בקשיים  ובמורכבותם, חשוב שתכירו כיצד הפרעת הקשב בא לידי אצל קרוביכם, להבין שאין "מובן מאליו" מה שלכם מובן, פשוט וקל לי זה בכלל לא!
עזרה יעילה היא הנעת  תהליכים, לדוגמה  רשימת מטלות שברצונכם שיבוצעו בבית, אלו דברים מחכים לפתרון ויש לעשותם היום, תזכורת עוזרת ומונעת תקלות לא רצויות.
למרות שלרוב אני חסר סבלנות לשיחות, דיונים ודיבורים זה חשוב ועוזר. המללה, ההמשגה והדיבור אודות הדברים עוזרים לי לעבד את המיידע ולהפנימו.

נכון זה לא פשוט, לא קל ולא כיף אך אף פעם לא הבטחתי לך גן של וורדים !  

יום ראשון, 9 ביוני 2013

עשרת הדיברות להורות אפקטיבית לילדים עם ADHD



הרות בכלל והורות לילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז בפרט מאתגרת ודורשת גמישות, רגישות, התמדה והרבה אורך רוח.

מתוך ניסיוני האישי והמקצועי ליקטתי את עשרת העקרונות להתמודדות חיובית ומעצימה. 



1. החוקים שומרים עלינו! קבעו מבעוד מועד כללים ברורים להתנהגות המצופה מילדיכם. שבו עם כל בני המשפחה והעבירו לילדכם את  הכללים בצורה ברורה ואת ההשלכות לאי עמידה בהם.

2. תיאום ציפיות מונע אכזבות! הציפיות שלכם צריכות להיות מציאותיות. עליכם להכיר את המגבלות של ילדיכם ושלכם ולא להעמיד רף ציפיות בלתי אפשרי.

3. בשעת משבר, משתדלים להרגע! אם ילדכם מתנהג באופן שלא מקובל עליכם, הישארו רגועים ותנו לו הוראה ברורה להפסיק התנהגות זו,  אמרו לו בפירוש מה ההתנהגות שמצופה במקום. למשל: "תפסיקו לריב, תשחקו יפה אחד עם השני." שבחו את ילדכם אם הוא מפסיק. אם הוא לא מפסיק, עליו לשאת בהשלכות- אשר ידועות לו מבעוד מועד

4. הדגמות ותיווך! כשאתם רוצים ללמד את ילדיכם מיומנות חדשה קודם הדגימו את המיומנות. הפריטו את המיומנות לשלבים דברו על התהליך ועל השינוי שאותה מיומנות תביא , אפשרו לכל בני הבית להתנסות במיומנות, דברו על המיומנות, על ההתנסות וחזרו על כך מספר פעמים.

5. חיזוקים חיובים הם מתכון מנצח! תנו  לידכם חיזוקים חיוביים כאשר הוא עושה משהו שביקשתם, אפילו הפעוט ביותר. חיזוקים חיוביים גורמים להפנמת ההנהגות הרצויה.

6. שעמום הוא אוייב! ילדכם לא יודע ואינו מסוגל להתמודד עם שעמום, לרוב אינו יודע כיצד להעסיק את עצמו ואז הוא פוצח במסכת הצקות לכם ולשאר בני הבית ("אמא משעמם לי.."). לכן כדאי לשלב פעילויות בבית ומחוץ לבית, להציע אלטרנטיבות ולאפשר בחירה בין מספר אפשרויות .

7. יחס ועוד יחס! כאשר ילדכם פונה אליכם השתדלו לתת לו את מרב תשומת הלב. עצרו את עיסוקכם, הפנו מבט ותהיו איתו! חשוב לקבוע זמני בילוי ילדכם (עם כל אחד מילדכם בנפרד) בעשיית דברים ששניכם נהנים מהם וללא גורמים "מפריעים" (טלפון נייד, מיילים ועוד).

8. מגע כצורך! חלק מהילדים זקוקים למגע פיזי, תנו להם! ילדים אוהבים חיבוקים, התכרבלויות ולהחזיק ידיים- חיזוק רגשי הינו צורך חיובי אשר ייתן לילד ביטחון רגשי .

9. שיתוף! שתפו ודברו עם ילדכם על נושאים שמעניינים אותם (ללא קשר למטלות השגרתיות), שתפו את ילדכם בחוויות שלכם וגם בקשיים שאתם מתמודדים איתם(הכול במידה ובהתאם ליכולותיו של הילד להכיל זאת).

10. תנו זמן ומקום גם לכם! פעמים רבות, ההתמודדות היומיומית הינה  כמעט בלתי אפשרית. אתם חייבים לפנות זמן לעצמכם ולזוגיות שלכם על מנת למלא את המצברים ולהמשיך הלאה.

אמונה, השקעה והתמדה מביאים לשינוי ולהצלחה !

יום שני, 3 ביוני 2013

כל יום כמו בפעם הראשונה

ההתלבטות האינסופית תחושת חוסר האונים והאשמה לא מניחים כל יום זה כמו בפעם הראשונה האם אני פועל נכון? האם זו הדרך ומה אם אני גורם נזק? הייתכן ואפשר אחרת?כנראה אינני לבד , הרבה מכם מתלבטים לא בטוחים וחוששים אשתף אתם במכתב שכתבתי לבני( גם לעצמי) 

כבר כשנולדת בני היקר ידעתי שהפור נפל
אתה כמוני חסר שקט, מלאה סקרנות, משתעמם די בקלות, לא מתעלם מכל שטות  ולשבת זו לא אפשרות
מגיל שלש החל מסע ארוך,לא אתכחש שהיו שנים קשות עם הרבה דאגות ודמעות 
בני, כבר מההתחלה ידעתי שלא תהיה ברירה ונצטרך לפנות לתרופה אך אם להודות באמת ניסיתי לדחות את הקץ.
כשהעניינים החלו להסתבך ובגן הייתה עושה כבשלך החלטנו להתחיל במסע
הלכנו למומחים ולקוראים באבחונים וכולם היו חד משמעיים "אין ברירה צריך את הכדור לעצור את ההסלמה ". אחרי האבחונים ומסקנות המומחים קיבלנו מרשם ...שישב וחיכה על מקרר
ואז שוב התפרצת כבשגרה, החלטתי שהגיע העת ורכשנו את החבילה ראשונה.
כלאחר כבוד היא הונחה בארון בתקווה שעצם נוכחותה כבר  יעשה את העבודה.
ניסיתי לחכות עוד יום, עוד שבוע ואז הגיע העת לצעוד לעבר הכיתה בפעם הראשונה ואחרי השבוע הראשון הבנתי שאין כבר שום ברירה זה או שמתחילים עם התרופה או שבבית פותחים כיתה.
אחרי סוף שבוע מורט עצבים, מחשבות התלבטויות ותחושות לא פשוטות הוחלט לנסות .
בבקר יום ראשון קמתי עם זעה קרה וידעתי  שזו העת להתחיל במשימה 
בני אהובי ברצוני שתדע שזו הייתה החלטה קשה מנשוא אך למזלי השכלתי לשים אותך במרכז ולפעול בשבילך.
כל בקר היינו מתחילים בטקס הבליעה ואם נודה באמת אתה לא עזרת בעניין, התנגדת לקחתו היינו צריכים להשתמש בתחכומים שלא לומר בשוחד ושלמונים.
בני. לעולם  לא אשכח את המבט על פרצופך כשבלעת אותו בפעם בראשונה כל הפרצוף התעוות ואתה רוטן ועלי כועס.
לאחר הבליעה הגיעו כאבי הבטן והתחושה המוזרה והרופאה מאשרת כן זה גם חלק מהחבילה.
כל בקר אני מתבונן בך ומחסיר פעימה, את עצמי בשקט שואל האם זאת באמת השיטה
בני, רציתי שתדע שהיום לאחר מעשה למרות החששות והפחדים אני מרגיש שעשינו את המעשה נכון, כששילבנו גם את הכדור כחלק מהפתרון וכל זאת בשביל שתוכל את החומות לפרוץ ולהמריא אל על. הגעת להישגיים לא רגילים ואתה מצליח להוכיח שגם השמים אינם הגבול.
בני היקר בכנות, יתכן ואם היה בנמצא אפשרות אחרת להפיל את החומה אתה יודע שאבא היה ראשון בראש הרשימה.
בסיכומו של דבר אנחנו עדין במסע החיים אך עם הרבה תקווה וחיוכים.
חושב לי שתזכור שהכול נעשה עבורך ולמענך בגלל האמונה שלי בך ומעל הכול אני גאה בך!.