מתכוננים לחופשה שלב א

יש....יש... מזמן הילדים לא היו בחופשה..מסכנים ומה עלינו? כיצד נשרוד עוד חופשת קיץ ונצליח לסיימה בשפיות???

אני נוהג כך,
שיחת הכנה לפני היציאה לחופשה - כבר בימים הללו שהם סוג של חופשה סמויה (שזה בכלל הפקרות ...) כינסתי את כל המעורבים והצגתי את חוקי ההתנהלות לקיץ.
איך שהתחלתי קפץ הצעיר וטען בלהט "...אבל זה חופש.. מגיע לנו לנוח...." נכון אתה צודק בני היקר אבל גם למנוחה יש חוקים משלה.

בואו נחלק את החופשה לשלשה חלקים (כך מכין אותם לחיים)
חלק ראשון - לא עושים כלום- הדממה - משביתים כל פעילות מוחית, נכנסים לתרדמת. רוצים לישון מותר, חברים  בכיף, מחשב עלי, בריכה וים על אמא :-) . אבל....אחריות על דבר אחד מוכרחים ! כל אחד שיבחר מה שמתאים לו!

שנית- לא הופכים את היוצרות, ביום ערים בלילה ישנים, נכון לא צריך ללכת לישון מוקדם אך יש שעת שינה ומתפשרים על יקיצה טבעית ( טוב אצלנו זה בין 6-7 ביום טוב)

שלישית - אמא ואבא לא יצאו עדין לחירות, מישהו צריך לדאוג למימון החופשה אז כל אחד מתבקש על פי גילו לתת בעזרה וכל זאת אנו פורטים על מנת לא להשאיר אתנו באפילה (בטח מכירים...לא קבענו, לא ידענו, משהו אחר חשבנו...)

סיכום בניים:
 מכינים את הצוות לנוהל חופשה, מחלקים את החופשה לשלבים ,מבהירים את הגבולות של כל שלב- מה אפשרי ומה אסור. לא לשכוח לתעד הכל... זה מונע הרבה טעויות :-)

אם אשרוד עד הפעם הבא נדבר על המשך החופשה.....איזה כיף נכון???

היום מקבלים תעודה

בוקר טוב, היום ה-20 לחודש, יום שלא בהכרח יהיה מהנה (או שכן...את זה נחליט בצהרים)

דריכות באוויר.... אנו מחכים לתעודה...האם השנה הצלחנו, או שוב אכזבנו ?

איזה ציון נתנו לאימא בהיסטוריה ולאבא במתמטיקה? וכמה קיבל הבן של כהן שלא לדבר על הבת של גליה?

היום בצהרי היום יקבע איך היינו השנה, כולנו כוססים ציפורניים, מחכים בכליון עיניים, זה לא דבר של מה בכך.

וטיפה ברצינות, אני משתדל לתת מקום ראוי לענין התעודה. מצד אחד לשים בפרופורציה את הכתוב בה ומנגד לחברה למשמעות- להעצים את היש והחיובי . 

בכלל אני מנצל את העיתוי לחגוג עם בני (ורק איתו) בארוחת צהרים חגיגית. תוך כדי אני משתדל להדגיש את היש!!! את השינויים וההישגיים ופחות את הציונים הנמוכים (לזה יש מספיק זמן) 

מבקש מהגברבר הצעיר להביע את דעתו רק על היש למרות נטייתו להתמקד במורה שלא התחשבה ובציון הלא הגון ואני לא מוותר, מתעקש "תגיד רק טוב שאתה רואה בתעודה".... "על החסר נדבר מחר"

אבא ואמא יקרים תזכרו: את הציון במתמטיקה או באנגלית אפשר לשפר..... את הדימוי העצמי קצת יותר קשה!!

תהיו חיוביים, תוציאו את הטוב ביותר ורק על זה תדברו, תנו מקום לילדיכם להתבטא גם אם זה יהיה לא יאה.

אסור לנו לשכוח, התעודה היא לא הילד אלא רק מה שהוא עשה (או לא) ויש להפריד בניהם.

"לא משנה מה הציון, הוא רק ציון ! הוא לא מי שאתה" מי שאתה הרבה יותר גדול מכל תעודה!!!

 ותחשבו על זה ..... חופשה בכיף

שוב ללא שינה

עוד לילה הסתיים עם פירורי שינה, זה לא בגלל התינוק שכבר בן 14, זה לא בגלל הכלב שנובח, זה לא בגלל שחם מידי או קר מידי, פשוט כך! עולה על יצועי מותש מעוד יום מוצלח ואז פתאום משום מקום, אנרגיה בלתי מוסברת שוטפת את גופי, העיניים נפערות לרווחה, הגוף נמתח וזהו זה עוד יום חדש מתחיל.
גלי המוח מתחילים לנוע לאט לאט..מהר..מהר...פול גז....מה עושים?
אז מה אם השמש נמה ואפילו חלק מהכוכבים כבר התעייפו שלא לדבר על הירח שנגמר לו, אצלי זה ממש לא משנה. 

בזכותך הפרעת הקשב

חדשות לבקרים אני נתקל במאמרים על הקושי בהתמודדות עם הפרעת הקשב (מי כמוני יודע). הבוקר החלטתי שדי להתלונן על ההפרעה, להתבכיין על חוסר הריכוז, הדחינות והאימפולסיביות ולדבר בשבחה של ההפרעה.

ישנם לא מעט רגעים במשך היום שאני עוצר ומוקיר את הפרעת הקשב ש"בורכתי" בה, אל תיבהלו.. עדין לא איבדתי את שפיותי, אלא אני מסוגל לראות גם את הטוב שבה.

למשל, אנרגיות בלתי נגמרות והאפשרות לעבוד ולפעול ללא הפסקה, להספיק ביום אחד עבודה של יומיים (נכון עכשיו אתם אומרים וורקוהוליק ...אז תאמרו!), לא לפחד, פשוט לעשות..


אבל בעיקר אני אסיר תודה לך ההפרעה על היצירתיות שאת נותנת לי ....כן, הראש שלי לא מסוגל לחשוב ישר, לינארי, (ובלי להעליב) -באנלי. 

היצירתיות הזו לא פשוטה להכלה. פעמים רבות איני מסוגל להסבירה לאחרים וזה מתסכל. אך, כאשר אני מצליח לחבר את השפה עם המחשבה לריכוז זה WOW. אלו רגעים שאני מנסה לשמר ולומד כיצד לייצר, אלו רגעים של זיקוק שבהם אני מכיר ומוקיר לך תודה ידידתי הקרובה.
אז פתאום את כבר לא כל כך מפריעה.. 

כיצד לדבר עם בית הספר ולהישאר בחיים

כהורים מי כמונו יודע עד כמה קשה, מתסכל ולפעמים מעצבן להתנהל מול בית הספר. לעניות דעתי יש חשיבות רבה לדרך שבה אנו כהורים פועלים בצורה יעילה מול בתי הספר. אשתף בניסיוני האישי שיש בו להוכיח שככל שיש שיתוף פעולה, יותר אפשרי לרתום את המערכת לטובת ילדינו. כיצד נעשה זאת בצורה יעילה?

1- האחריות היא שלנו ! אנו ההורים ולכן עלינו להיות אקטיביים עם יד על הדופק.. מובילים ולא מובלים.

2- בכל תחילת שנה אל תוותרו על פגישה עם הצוות החינוכי - מחנכת, יועצת ומנהלת - ככל שהמערכת מרגישה 
     אתכם, כך רמת הרגישות לילדיכם תעלה..

3- תיזמו פגישות לאורך השנה , אל תחכו שמשהו יקרה מעצמו..

4- עדכנו על כל שינוי שיכול להשפיע על ילדיכם  - למשל: נסיעה של אחד מההורים לחו"ל, אירועים משפחתיים, שינוי     
    תרופתי ועוד..

5- אל תנהלו שיחות חשובות עם המורה בטלפון.. טוב לא יצא מזה 

6- תתנדבו בבית הספר...כן נכון אתם עסוקים, מותשים ולא בא לכם אבל זה עוזר...

7- לא למדתם משפטים אך תלמדו להיות סנגורים - דברו עם ילדיכם (כן תחפרו!) וכשצריך תסנגרו עליהם (אבל רק כשצריך!)

8- תיזמו הזמנה של חברים אחה"צ, זה יכול להועיל למצב החברתי של ילדכם

9- עודדו את המורה לתת לביטוי לחלקים החזקים של ילדייך, בטוח שיש כאלו!!

10- לא משנה מה קורה, לעולם לא נאבד תקווה - ילדינו יכול ויצליח, זו רק שאלה של זמן !!

כיצד לגדל ילדים עם הפרעות קשב וריכוז ולהישאר בחיים

אני רוצה לשתף בהתמודדות שלי כאבא עם הפרעות קשב לילדים עם הפרעות קשב. אני אספר על טיפים לחיי היום יום שאולי יוכלו לעזור ואני אשמח לשמוע מכם טיפים כיצד אתם נוהגים במצבים שונים.

1.      כשאני מדבר עם הילדים שלי, חשוב לי לדבר בצורה של אמירות ולא כפי שהם אומרים "לחפור". אני מדבר איתם במשפטים קצרים, רעיון אחד או מטלה אחת ועוצר.

דוגמה לבקשה לא טובה-  "תשים את הנעליים בחדר ובדרך חזרה תביא את המגבלת מהאמבטיה"

במקום זה אני ממליץ לפרק את הבקשה למטלות שונות ורק לאחר ביצוע מטלה אחת, לבקש את המטלה השנייה..זה דורש הרבה סבלנות אך זה משתלם

2.      לא להיכנס לויכוחים בלתי נגמרים עם הילדים, בסוף אני מותש ומוותר ואז גם אני וגם הילדים שלי מפסידים. כשאתם מחליטים על משהו- לא משנה אם זו תשובה חיובית או שלילית, חשוב לא להיגרר לויכוח.

למשל, אני אומר לבן שלי "בני היקר אני לא מתכוון להתווכח, נתתי את התשובה שלי"  אם צריך אני גם אצא מהחדר..

מה שמביא אותי לנקודה הבאה... הצבת גבולות!

3.      חשוב להציב גבולות ברורים אבל באופן הדרגתי. אני קודם מגדיר מה הציפייה שלי, מה התוצאה שתתרחש אם הציפייה לא תמומש והכי חשוב שאני עקבי, כל הילדים צריכים עקביות ובטח אלו עם הפרעות קשב.

4.      לילדים עם הפרעות קשב קשה להסתגל לשינוי. אז אנחנו משתדלים להכין אותם מראש לקראת משהו, למשל כבר ביום שישי אני מספר להם שבשבת אנחנו מתכננים טיול: לאן נוסעים ומה עושים. זה חשוב כדי שביום שבת לא יתחיל ויכוח כגון " יש לנו תוכניות מראש, למה לא אמרת" .

ההכנה מראש נותנת להם ביטחון ורוגע

5.      אני מנסה לא לדבר בהכללות כגון " אתה צריך להיות אחראי" . לילד עם הפרעות קשב האמירה הזו לא אומרת כלום. במקום, יש להראות להם מה לעשות באופן הדרגתי ואז לתת להם להתנסות.

למשל סידור מערכת: נכון שילד צריך לדעת לסדר אבל זה בספרים, במציאות זה יותר בעייתי.

עליכם לבוא עם הילד לחדר ולהדגים כיצד אתה עושה הפרדה בין הספרים והמחברות, מסתכל במערכת, שם ספר תנ"ך ומחברת תנ"ך, ספר מתמטיקה ומחברת מתמטיקה. בשלב הבא עלייך להוציא את הדברים מהתיק ולתת לילדך לבצע . לאחר מכן יש לתת לו לסדר לבד ואתה אחראי על הבדיקה הסופית.

6.      אחרון ודי- עליכם להבין שכל העבודה היא תהליכית, אין זבנג וגמרנו צריך לחזור שוב ושוב ובסוף נקצור את הפירות, נכון זה מתיש אבל אין ברירה

אסיים עם זה – אנו יודעים שזו עבודה קשה ומתישה אבל אסור לאבד את התקווה. את הפירות אנחנו נקצור או טוב מכך, ילדינו יקצרו כאשר הם יגדלו.

ומה הטיפים שלכם? 

לישון? מה זה?

ללכת לישון...לקום... להרגיש רעננות... מכירים? אני לא!
מאז ומעולם לא יכולתי לישון, בטח לא לאורך לילה שלם.


סיוט...פשוט סיוט... חוסר שעות שינה ויותר מזה חוסר שעות שינה איכותית מקשה עד מאוד על חיים.
האמת, שינה נתפסת בעיני כדבר מיותר, שעות שלא מנוצלות, חבל לא? 
אבל,
הגוף מאותת למצוקה, זועק לעזרה. נגמר הדלק...זקוק לטעינה, אך המוח לא נעצר, ממשיך לרוץ לייצר (לפעמים רעיונות מעולים, לפעמים סתם שטויות), לא רוצה להירגע, שלא לדבר על להיעצר.
ואז מתחיל תהליך  אינסופי ... אני נשכב מנסה להכניס את המערכת למצב Relex, מדליק את טלוויזיה בוהה במסך ומנסה להרגיע את המערכת...זה לא מדגדג לה.....כל היום וכל מה שנעשה ולא נעשה עולים ומציפים.
מנסה לעבור למצב Sleep שבו המוח מנסה לסגור את  "קבצי רעיונות" או "נושאים פתוחים" ... אך הם מסרבים להסגר....לא ולא.
אני נע וזע..מסתובב, נהפך, נאנח....אופפפפ
ואז אני עובר לשלב Force ומנסה בכוח לסגור את כל החלונות והקבצים ...אומר לעצמי "זהו די.. יש מחר" ומה אתם חושבים שזה מזיז משהו? בטח שלא ...
מוותר...
מרים את הנייד פותח וזהו, מתחיל לעבוד ...לשלוח מיל, לענות למיל, לכתוב notes ועוד ועוד... רגע אבל זה לא הזמן לנוח? כן...סוגר את הנייד וכל התהליך מתחיל מחדש.
לילה טוב...